מהי פנסיה רעיונית, וכיצד נעזרים בעיקרון זה כדי להשיג תוצאות צודקות בין בני הזוג בעת חלוקת הרכוש לעת גירושין

מהי פנסיה רעיונית, וכיצד נעזרים בעיקרון זה כדי להשיג תוצאות צודקות בין בני הזוג בעת חלוקת הרכוש לעת גירושין

ברצוני להתייחס לנושא חדשני יחסית בתחום דיני המשפחה, הוא תחום הפנסיה הרעיונית במסגרת איזון משאבים בין בני זוג.

הנושא נולד בניסיון לפתור בעייתיות בחלוקת הרכוש המשותף, לגבי רכיבים פנסיוניים שנויים במחלוקת, הנובעים מפרישה מוקדמת של אחד מבני הזוג.

לאחרונה הזדמן לשולחני מקרה העוסק בבעיית פנסיה רעיונית, ואביא אותו לדוגמא במטרה להסתייע בו בהבנת הסוגיה.

המדובר בבני זוג שנישואיהם נקלעו למשבר, והם דנים בחלוקת רכוש ואיזון משאבים בביהמ”ש לענייני משפחה. הבעל עובד מדינה בכיר ומשתכר משכורות גבוהות הנעות סביב 30,000 ₪ ברוטו לחודש, ואילו האישה נאלצה לפרוש מעבודתה כמזכירה עקב בעיות בריאותיות המונעות ממנה להמשיך לעסוק במקצוע זה, והיא החלה לקבל פנסיה רפואית בסכום של כ-2,500 ₪ לחודש.

כאשר מעוניינים בני הזוג לפרק את השיתוף ברכושם, נוהג ביהמ”ש למנות רו”ח מומחה בתחום האקטואריה, לשם ביצוע תחשיבי חלוקה מתאימים. בתחשיבים אלה נהוג להכניס את כל החסכונות שצברו בני הזוג מכל מקור, לרבות קרנות פנסיה, קרנות השתלמות, קופות גמל, זכויות ממקום העבודה וכו’. כספים ממקורות שוטפים (כגון משכורות, קצבאות וגמלאות) אינם נכנסים לתחשיב איזון המשאבים.

זכויות פנסיוניות הוכרו בדין הישראלי כזכויות ברות איזון. זכויות פנסיה הינן, למעשה, חיסכון וביטחון סוציאלי, אשר נצברו לטובת העובד במהלך שנות עבודתו ואשר תכליתן להבטיח לעובד פיצויי פיטורין ומקור פרנסה לו ולמשפחתו כאשר תיפסק הכנסתו מעבודתו (ע”א 809/80 לידאי נ’ לידאי, פד”י מו(1) 602).

במקרה זה שבו האישה מקבלת קצבת פנסיה בגין פרישה מוקדמת, הרי שזו פנסיה לכל דבר ועניין, ויש לחלקה בין בני הזוג. לעומת זאת, הבעל עדיין רחוק מהפרישה לגמלאות, לכן המשכורת המכובדת אותה הוא מרוויח מדי חודש, איננה נכס שאמור להתחלק בין בני הזוג באיזון המשאבים.

יוצאת, אם כך, תוצאה מוזרה ובלתי מוצדקת בעליל, לפיה האישה אמורה להתחיל להעביר מחצית מקצבת הפנסיה שלה לבעל כחלק מאיזון המשאבים ביניהם, ואילו הבעל איננו מחויב להעביר לאישה מחצית ממשכורתו, כך שהאישה אמורה להתקיים ממחצית הקצבה (כ-1,250 ₪ לחודש), ואילו הבעל אמור להתקיים ממשכורת בסכום של כ-30,000 ₪ (ברוטו) לחודש, ועוד מחצית הפנסיה של האישה.

עיקרון הפנסיה הרעיונית נועד לפתור מצב בלתי נסבל כגון זה.

השאלה היא כיצד לסווג פנסיה שמתקבלת בגין פרישה מוקדמת; האם ראוי לסווג אותה כפנסיה (דבר שיחייב הכנסתה לתחשיבי האקטואר), או אולי כתחליף שכר (דבר שיוציא אותה מתחשיבי איזון המשאבים)?

נושא כגון זה נדון גם בביהמ”ש לענייני משפחה תל אביב (תיק תמ”ש 48482/07), שם נתן השופט י. שקד פסק דין ביום 30.11.11, העוסק בחלוקת פנסיה מוקדמת במסגרת איזון משאבים של בני זוג לעת גירושין.

במקרה זה, הבעל הינו גמלאי של שירות הביטחון (איש קבע) שפרש לפנסיה מוקדמת בהיותו בן 46 שנים, וקיבל קצבה של כ-7,000 ₪ לחודש. האישה עובדת בבנק לאומי ומשתכרת כ-9,000 ₪ נטו לחודש.

מאחר שקצבת הפנסיה הייתה מקור הפרנסה היחיד של הבעל, הרי שהכללת הפנסיה באיזון המשאבים כעת, תוליד מצב בו האישה מתקיימת מהכנסות של 12,500 ₪ נטו (משכורתה בתוספת מחצית הפנסיה של הבעל), ואילו הבעל נותר להתקיים ממחצית הפנסיה שלו בסכום של כ-3,500 ₪ לחודש.

האישה טענה באופן טבעי כי יש להורות על הכללת הפנסיה של הבעל במסגרת איזון המשאבים, ואילו הבעל ביקש לסטות מבסיס חלוקה זה, כך שכל בן זוג יישאר הבעלים של זכויותיו הפנסיוניות (כך שהן לא תיכללנה באיזון).

ביהמ”ש הסתמך על פסק דין קודם (בתיק תמ”ש 42338-03-10), והגיע למסקנה לפיה יש להחשיב את הקצבה כפנסיה. לדעת ביהמ”ש, פסיקת בתי המשפט בנושא זה מצביעה על קו אחיד לפיה דין פנסיה מוקדמת כדין פנסיה לכל דבר ועניין (תמ”ש 14929/96 יונה שנהב נ’ שאול שנהב, שאושר בפסק דין של ביהמ”ש המחוזי בתל אביב בתיק ע”מ 1122/99 שנהב נ’ שנהב).

ראוי לציין, כי גם ביהמ”ש העליון ראה בעבר בפנסיה המוקדמת כפנסיה לכל דבר ועניין, וקבע כי “זוהי הטבה סוציאלית רגילה שנועדה לאפשר למי שהפסיק את עבודתו בשל סיבות בריאות לאחר חמש שנות שירות, ליהנות מקצבת פרישה רגילה” (ע”מ 1018/04 שמואל פרטוש נ’ אליס פרטוש).

ביהמ”ש סבר כי חרף הסמכות שהוענקה לו לסטות מכלל החלוקה השוויונית בין בני הזוג לעת איזון משאביהם, מן הראוי כי השימוש בסמכות זו יעשה במקרים מיוחדים ובמשורה (ע”מ 638/04 ח.ר. נ’ ר.ר. (פורסם בנבו)). לא בכל מקרה בו מתקיים חוסר שוויון בעת עריכת איזון משאבים, יש לפנות לסמכות חריגה זו, ופניה זו תיעשה אך ורק במקרים מיוחדים ויוצאים מן הכלל, אחרת היוצא מן הכלל יהפך לכלל, והכלל יהפך ליוצא מן הכלל.

עוד קבע ביהמ”ש בנושא, כי בבואו לשקול מהם המקרים היוצאים מן הכלל המצדיקים פנייה לסמכות המיוחדת לסטות מכלל החלוקה השוויונית של הנכסים לעת איזון משאבים, שומה על ביהמ”ש ליתן דעתו לא רק לחלוקה של משאב ספציפי ובודד אלא לחלוקת הנכסים כולם. על ביהמ”ש ליתן דעתו לתמונה המלאה הנגלית בפניו, אחרת כל החלטה צודקת שתינתן ביחס לנכס מסוים, עלולה להפר את הצדק שבחלוקתם של נכסים אחרים.

לכאורה, בשנים עברו הייתה פסיקת ביהמ”ש אחידה בנושא, וראתה בפנסיה המוקדמת כפנסיה לכל דבר ועניין בתחשיבי איזון המשאבים.

יחד עם זאת, בשנת 2013 ניתן פסק דין חשוב וחדשני המשנה את פני הדברים.

הנושא עלה בתיק שנדון בביהמ”ש לענייני משפחה בנצרת (תמ”ש 55595-02-12), שם התייחס סגן הנשיא א. זגורי בפסק דין מיום 03.03.13, לתרחיש בו נדרש ביהמ”ש לחלוקה בלתי שוויונית של הזכויות שצברו בני הזוג במסגרת נישואיהם, על מנת למנוע מצב קיצוני של חוסר צדק באיזון המשאבים.

במקרה זה, הבעל פרש פרישה מוקדמת מהמשטרה (כפי שנהוג שם), והחל לקבל מגיל 50 שנים פנסיה כגמלאי של המשטרה. עלתה השאלה, האם לסווג את קצבת הפנסיה כמשכורת או כתחליף שכר, או כפנסיה ברת איזון (חלוקה בין בני הזוג).
חשוב להסביר בשנית, כי נהוג להחשיב פנסיה כנכס שמחלקים בין בני הזוג באיזון המשאבים, בעוד שמשכורת איננן מחלוקת.

באותו מקרה ספציפי, החשבת הפנסיה המוקדמת כנכס בר חלוקה היה מביא למצב בו קיימים פערים כלכליים עצומים בין בני הזוג, כאשר האישה תשתכר כ-20,000 ₪ לחודש ממשכורתה, וממחצית קצבת הפנסיה של הבעל, בעוד שהבעל ייוותר עם מחצית פנסיה בסכום של 2,000 ₪ לחודש.

מדובר בסכום משמעותי של כסף, דהיינו מחצית כספי הפנסיה של הבעל, מדי חודש בחודשו, עד הגיעו לגיל הפרישה החוקי (67 שנים). בהנחה (מעיון בפרטי פסק דין) שהסכום החודשי הינו 2,000 ₪, והוא אמור להיות מופרש מדי חודש במשך 17 שנים (גיל 50 עד 67), הרי שהמחלוקת נסבה סביב סכום נומינלי של 408,000 ₪ (אליו יש לצרף הפרשי הצמדה, ריבית בנקאית הנהוגה במשק וכיו”ב).

ביהמ”ש קבע, כי פנסיה מוקדמת מהווה אמנם איננה מהווה תחליף שכר, אולם למרות זאת יש להחשיבה “כאילו” הייתה מחליף שכר (כלומר פסק לטובת הבעל במקרה זה), זאת על בסיס חתירה לפתרון איזון משאבים שוויוני, לפי סע’ 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973.

לפי ביהמ”ש, החוק מקנה לביהמ”ש שיקול דעת לביצוע איזון משאבים צודק בין בני זוג, מתוך גמישות והתחשבות בשיקולים של צדק והוגנות (ע”א 1915/91 יעקובי נ’ יעקובי, פ”ד מט(3) 529, 614). מדובר בסוג המקרים בהם השגת שוויון מהותי מצריכה הפעלת סמכותו החריגה של ביהמ”ש. יש ושוויון מהותי מושג רק באמצעות חלוקה בלתי שוויונית והכל על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, כאשר השיקולים הם כלכליים, אך גם שיקולי צדק והוגנות נכנסים למשוואה (בג”ץ 4178/04 פלוני נ’ בית הדין הרבני לערעורים (פורסם בנבו, 13.12.06) ; בג”ץ 8928/06 פלונית נ’ בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים (פורסם בנבו, 08.10.08) ; ע”מ (חי’) 614/07 פלונית נ’ פלוני (פורסם בנבו, 16.04.08); ע”מ (י-ם) 577/04 י.ב.ח נ’ א.ב.ח (פורסם בנבו, 11.11.04)).

האופן שבו ביצע ביהמ”ש את החלוקה, הייתה באמצעות קיזוז מוקדם “רעיוני” של הפנסיה שעתידה האישה לקבל עם פרישתה, מהסכום של הפנסיה שמקבל הבעל כיום, וכך השיג ביהמ”ש הפרדה מידית ברכוש. ביהמ”ש קבע, כי יש לקזז מתשלומי הפנסיה המוקדמת של הבעל המגיעים לאישה, את חלקו של הבעל בכספי הפנסיה המגיעים לאישה אילו הייתה פורשת במועד הקרע ביניהם.

כלומר, ביהמ”ש אמנם סיווג את קצבה בגין הפרישה המוקדמת כפנסיה, אולם התייחס אליה כתחליף שכר דה פקטו, על מנת להשיג תוצאה הנראית בעיניו כצודקת בנסיבות.

המסקנה המתבקשת היא, שפנסיה מוקדמת אמורה במקרה הרגיל להיחשב לפנסיה לכל דבר ועניין לצורך איזון המשאבים. יחד עם זאת, במקרים חריגים בהם החשבת הפנסיה המוקדמת לפנסיה “רגילה” תוביל לתוצאות בלתי צודקות בעליל (כגון הפרשי הכנסות משמעותיים בין בני הזוג), מסוגל ביהמ”ש לעשות שימוש בעיקרון הפנסיה הרעיונית כדי לאזן את התוצאה ולהשיג חלוקת הגיונית יותר של הרכוש המשותף. חשוב לציין, כי ייחודיות המקרה נובעת לא רק בהפרשי ההכנסות של בני הזוג, אלא גם ממכלול הנכסים שאת שוויים נדרש ביהמ”ש לאזן.

אבהיר כי מדובר בנושא משפטי מורכב, ומומלץ להתייעץ עם עורך דין לפני נקיטת הליכים בתחום.

אשמח לסייע במידת הצורך בכל שאלה או בירור בטלפון 050-9190171 או 04-6784017.

משרדנו עוסק בתחומי המשפט האזרחי, כולל ייצוג, ייעוץ וליווי משפטי מלא בדיני משפחה וירושה, דיני עבודה, דיני מקרקעין ועסקאות נדל”ן, הוצאה לפועל ופשיטת רגל ותביעות אזרחיות כספיות למיניהן.