עקרונות היסוד בפסיקת מזונות ילדים

במאמר זה אנסה להבהיר בלשון פשוטה ובאופן קריא מהם מזונות ילדים, תוך הסברת העקרונות הבסיסיים העומדים מאחורי מוסד פסיקת מזונות ילדים.

מזונות ילדים הם דמי קיום שמשלם הורה לילדו לצורך כיסוי הוצאות מחייתו, וחיוב זה הוא זכות עצמאית של הילד מההורה, והיא איננה תלויה בטיב מערכת היחסים שבין ההורים (כלומר אם הם נשואים זה לזו).

חשוב להדגיש כי אב יחויב בתשלום מזונות ילדיו, גם אם איננו נשוי לאם (התגרשו), וגם אם מעולם לא היו נשואים זה לזו.

לפי הוראות חוק המזונות (סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי”ט-1959), אדם מחויב במזונות ילדיו לפי הדין האישי החל עליו. עבור בני זוג יהודים, יחול על מזונות ילדיהם הדין העברי. כאשר אין דין אישי החל על בני הזוג, או כאשר קיים דין אישי הפוטר מתשלום מזונות ילדים, יפסוק בית המשפט מזונות אזרחיים (כפי שאסביר במאמר אחר).

לרוב, כשמערכת יחסים זוגית מסתיימת ומעורבים ילדים בעניין, הילדים נמסרים לטיפול היומיומי השוטף של אחד ההורים, המכונה גם הורה “משמורן”. ההורה האחר, זוכה להסדרי מפגשים עם הילדים, ונדרש לסייע להורה המשמורן בכיסוי הוצאות הילדים. הסכום החודשי אותו נדרש לשלם ההורה הלא משמורן להורה משמורן, מכונה מזונות ילדים.

באופן פורמאלי, לפי הדין העברי, אב נדרש לשאת בכל הוצאות הילדים עד גיל 15 שנים (עד גיל 6 מדין תורה, ומגיל 6 עד 15 לפי תקנת חכמים). החל מגיל 15 ועד בגרות, אין חובה חוקית של האב לפי הדין העברי לשאת במזונות הילדים, לכן החובה נשאבת מדיני הצדקה של המשפט העברי, וחובת הצדקה שווה הן לאב והן לאם.   

יחד עם זאת, בתי המשפט הפועלים בסביבה שאיננה דתית, נוהגים להטיל חובת תשלום מזונות על שני ההורים לפי מבחנים “חילוניים”, דהיינו לפי המצב הכלכלי של ההורים (מבחן “האמידות”), והצרכים של הילדים (מבחן “הנזקקות”). אמנם בתי המשפט מטילים את חובת תשלום המזונות על האב (שהוא לרוב ההורה הלא משמורן), אבל שיעור המזונות המוטל לרוב איננו ריאלי, ויוצאים מתוך ההנחה שאת יתרת הצרכים תכסה האם מהכנסותיה.

ישנם מקרים בהם בית המשפט פוסק מזונות גם לאחר שמלאו לילד 18 שנים (דהיינו לאחר בגרות), כאשר הילד שבגר מתגייס לשירות חובה בצה”ל, אז יוצא בית המשפט מתוך הנחה כי השירות הצבאי מונע מהילד לעבוד ולפרנס את עצמו, במיוחד כאשר צה”ל איננו משלם לחייל בשירות חובה שכר סביר, שיש בו כדי לפרנס את עצמו (הלכת פלוני). יחד עם זאת, שיעור המזונות בתקופת השירות הצבאי איננו מלא, והאב נדרש לשלם רק 1/3 מהמזונות ששילם בזמן שהילד היה קטין (כלומר, אם האב שילם לילד מתחת לגיל 18 מזונות חודשיים של 1,500 ₪, הרי שבמהלך שירותו הצבאי ישלם האב לילד מזונות חודשיים של 500 ₪, עד תום השירות).

מאחר שלא תמיד יש חפיפה מלאה בין מלות גיל 18 שנים לבין תחילת השירות הצבאי, נהוג שלא להפסיק את חובת המזונות בתקופת הביניים הזו.

סכום המזונות לילד נפסק בהתאם לצרכים ההכרחיים שלו, דהיינו הצרכים החיוניים והבסיסיים ביותר בלבד (הלכת שגב). כל הוצאה אחרת שאיננה בסיסית/הכרחית נחשבת לחיוב מדין צדקה, בה מחויבים שני ההורים לפי יכולתם הכלכלית (אמידותם).

שיעור אותם מזונות בסיסיים לילד משתנה מעת לעת, אך נהוג לחשוב כי הם עומדים על כ-1,350 ₪, לא כולל הוצאות מדור (קורת גג).

חשוב מאוד לציין, כי כאשר מדובר ביותר מילד אחד, לא מכפילים את הסכום הבסיסי במספר הילדים (הלכת ורד), כלומר אם מדובר ב-2 ילדים חיוב המזונות לא בהכרח יהיה 2,700 ₪, ועבור 3 ילדים חיוב המזונות לא בהכרח יעמוד על 4,050 ₪).

בעת חישוב המזונות נוהג בית המשפט להתחשב ביכולת ההשתכרות של האב (הלכת עמיצור), כך שגם אם האב איננו עובד לפרנסתו, הוא עדיין יחויב במזונות ילד מלאים, אלא אם חוסר יכולתו לעבוד לפרנסתו נובעת מסיבות אובייקטיביות, שאינן תלויות בו (לדוגמא מחלה או נכות). מצבו הכלכלי של האב לצורך חיובו במזונות הילד, לא מתחשב רק בהכנסתו מעבודה, אלא גם מכל מקור שהוא, כולל גם נכסים שיש לאב (הלכת פרייס).  

המזונות אינם עשויים מקשה אחת, אלא הם מתחלקים לרכיבים שונים המכונים “אבות המזונות”.

החלוקה הבסיסית ביותר של מזונות הילד, היא לצרכים אישיים והוצאות מדור.

הצרכים האישיים, הכוונה לצרכים של הילד עצמו, כגון הוצאות האוכל, ביגוד להנעלה, הוצאותיו הרפואיות, הוצאות החינוך שלו וכו’.

הוצאות המדור, הן הוצאות המקום בו מתגורר הילד, דהיינו הוצאות המגורים (לדוגמא דמי שכירות אם ישנם), והוצאות אחזקת הדירה השוטפות (לדוגמא הוצאות ארנונה, מים, מסי וועד בית, חשמל, טלפון, גז, תיקונים בדירה וכו’).

נקבע בפסיקה כי הוצאות המדור של ילד הן 1/3 מכלל הוצאות הדיור (הלכת אוהר), ועבור שני ילדים 40% מכלל הוצאות הדיור (הלכת הראל).

עבור 3 ילדיו ומעלה נוהגים בתי המשפט לפסוק רכיב מדור של 50% מכלל הוצאות הדיור, כאשר רכיב זה מתווסף את הצרכים האישיים של הילד.

אביא דוגמא כדי לפשט את הדברים:

נניח שהורים שיש להם 2 ילדים מתגרשים.

בית המשפט בדק ומצא שהוצאותיהם ההכרחיות/בסיסיות של הילדים 2,200 ₪, והוצאות המדור (כולל קורת גג ואחזקתה) הן 1,000 ₪.

בית המשפט יפסוק רכיב מדור של 400 ₪ (40% מתוך 1,000 ₪ עבור 2 ילדים), מתוך ההנחה שאת יתרת ה-60% (600 ₪) הוא משייך להוצאות המגורים של האם, שהרי גם האם של הילדים מתגוררת אתם בדירה, ולפיכך חלק מהוצאות המגורים חלות גם עליה.

כאשר מוגשת תביעה לערכאה המוסמכת לדון במזונות ילד (בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני האזורי), נהוג לצרף כנספחים לתביעה מסמכים התומכים בהוצאות החודשיות השוטפות של הילד, כדי להוכיח את סכום המזונות הנדרש.

נהוג במסגרת התביעה לפרט את אבות המזונות בטבלה המציינת בנפרד כל רכיב ורכיב של המזונות, תוך הפרדה בין הוצאות המחייה והוצאות המדור.

מיד עם הגשת כתב ההגנה נהוג להגיש בקשה (מפורטת) לפסיקת מזונות זמניים, שיאפשרו להורה המשמורן לכלכל את הילד עד שייפסק סכום מזונות סופי וקבוע בתום ההליך. הליך כגון זה עלול לארוך זמן רב (לעתים שנים), לכן קיימת חשיבות רבה לפסיקת מזונות זמניים סבירים, שגם ישמשו מאוחר יותר כקנה מידה סביר לבית המשפט לקביעת המזונות הקבועים.

במקרה שההורה המשמורן איננו מסוגל לקיים את הילד ללא תמיכה עד להגשת כתב ההגנה של האב, ניתן להגיש בקשה לפסיקת מזונות “טרום” זמניים.

הסמכות לדון בענייני מזונות ילדים נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.

רק כאשר קיימת הסכמה של שני ההורים, ניתן להפנות תביעה בענייני מזונות ילדים אל בית הדין הרבני האזורי (הלכת גבאי).

כרגיל, במידה שיש שאלות או אי בהירויות לגבי מאמר זה, אשמח להשיב לכל פנייה שלכם ללא תשלום ו/או חיוב, בטלפון 050-9190171, 04-6784017 או באמצעים האחרים העומדים לרשותכם באתר האינטרנט.

משרדנו עוסק בתחומי המשפט האזרחי, כולל ייצוג, ייעוץ וליווי משפטי מלא בדיני משפחה וירושה, דיני עבודה, דיני מקרקעין ועסקאות נדל”ן, הוצאה לפועל ופשיטת רגל ותביעות אזרחיות כספיות למיניהן.