מהם מזונות משקמים

במאמר זה אנסה להסביר את העיקרון המסובך של מזונות משקמים, בצורה ברורה וקלה ככל הניתן.

ובכן, צדם האחר של הפתרונות לחלוקת נכסי הקריירה (כפי שפורטו בהרחבה במאמר אתר שפורסם באתר זה), הינם “המזונות המשקמים”.

פתרון זה הנו אלגנטי במצבים מסוימים, ומסוגלים להקל על בתי המשפט לענייני משפחה, בבואם לנסות לאזן בין בני זוג שקיימים פערים גדולים בין כושרם להשתכר, בשל התנהלות בני הזוג בתקופת הנישואין.

ניתן לראותם לעתים כהשלמה לחלוקת נכסי בקריירה, ולעתים כתחליף הולם.

לשם הבנת העיקרון אפתח בדוגמא פשוטה (אותה הבאתי גם במאמר העוסק בנכסי קריירה).

בעל ואישה שנישאו מחליטים לחלק ביניהם את נטל הפרנסה והטיפול במשפחה באופן מוחלט (כפי שהיה נפוץ מאוד בעבר), דהיינו הבעל יצא לעבוד ולהשיג פרנסה, ואילו האישה תהפוך לעקרת בית ותטפל בנושא אחזקת הבית וגידול הילדים.

לאחר שנות נישואים רבות הבעל פיתח את הקריירה שלו, עבר קורסים והשתלמויות, השיג תעודות ותארים, וגיבש ניסיון מקצועי רב בתחומו. האישה מצידה העניקה לבעל את “השקט הנפשי” הנחוץ לפיתוח הקריירה הזו, בעודה תומכת בו ובילדים.

לאחר שנים כה רבות נוצר קרע במערכת היחסים, ופני בני הזוג לגירושין. במצב כזה, על פניו לא נראה נכון או צודק שהבעל ימשיך בדרכו, וינצל את כל הידע, המוניטין, הניסיון, והמעמד המקצועי שהשיג בשנות הנישואין, ואילו האישה תצא בלא כלום. אף ההיגיון הפשוט והשכל הישר מכתיבים כי לאישה חלק כלשהו מכושר ההשתכרות המשופר של הבעל.

במצב כגון זה, עולה סוגיית השפעת נכסי הקריירה על אופן חלוקת הרכוש המשותף, ואיזון המשאבים של בני הזוג תוך התחשבות בקריירה הנ”ל.

כפי שהבהרתי במאמר האחר, כלי אחד בו מסוגל בית המשפט לעשות שימוש כדי לאזן את התמונה המעוותת של הבדלי כושר ההשתכרות של בני הזוג הללו, הוא השפעה על אופן החלוקה של הרכוש המשותף, כך שבמקום לבצע חלוקה שוויונית, ייטה בית המשפט את הנכסים לטובת הצד הלא קרייריסט (תוך שימוש בסע’ 8 לחוק יחסי ממון).

בית המשפט מסוגל לעשות זאת באמצעות קביעת חלקים שונים ברכוש המשותף לטובת בן הזוג המקופח (לדוגמא שהרכוש המשותף יתחלק 60% לטובת האישה ו-40% לטובת הבעל), והוא מסוגל לקבוע כי את הפער בכושר ההשתכרות ישלם הבעל לאישה, בין אם בתשלום אחד חד פעמי, ובין אם בתשלומים עיתיים (תקופתיים).

כלי יעיל נוסף לפתרון הבעיה, מסוגל להיות באמצעות תשלום מזונות “משקמים” (כפי שקורה ברוב מדינות העולם, תחת הגדרת Alimony).

הזכאות לפסיקתם של “מזונות משקמים” לפי עקרונות המשפט האזרחי (על בסיס עקרונות של הסתמכות ותום לב) הוכרה זה מכבר בפסיקתו של בית משפט זה לגבי בני זוג במערכת זוגית שאינה כפופה להסדרה של דין אישי דתי, דהיינו “ידועים בציבור” (ראה למשל ע”א 805/82 ורסנו נ’ כהן, פ”ד לז(1) 529; ע”א 2000/97 לינדורן נ’ קרנית נ’ קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ”ד נה(1) 12), או אף בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים בחו”ל (רע”א 8256/99 פלונית נ’ פלוני, פ”ד נח(2) 213; בג”ץ 2232/03 פלונית נ’ בית הדין הרבני האזורי ת”א, פ”ד סא(3) 496).

יחד עם זאת, עד כה, טרם הוכרה זכאותם של בני זוג נשואים כדת משה וישראל ל”מזונות משקמים” בבית משפט (היות שמזונות בני זוג יהודיים נקבעים לפי הדין העברי).

לכאורה, אין סיבה משפטית אמיתית לשלילת מזונות משקמים גם במקרה של בני זוג יהודיים, על בסיס אותם עקרונות דומים של הגנה על הסתמכות, הגינות ותום לב. העיקרון נובע מהעובדה הפשוטה שניתן לפסוק את המזונות המשקמים רק החל ממועד הגירושין בפועל ואילך (שם מפסיק לחול על בני הזוג הדין האישי, וניתן להכניס מזונות אזרחיים).

כדוגמא לכך ניתן להביא את ע”א 4590/92 כהנא נ’ כהנא (30.1.1994) שדן בעניינו של כהן שנישא לאשה גרושה וחויב במזונותיה גם לאחר שבית הדין הרבני קבע, במסגרת תביעת גירושין, כי האישה חייבת בגט (בשים לב לכך שהנישואין הם נישואי איסור).

כמו כן ניתן להחיל חובת תשלום מזונות משקמים גם בטרם סידור הגט, לדוגמא במקרה שאישה מאבדת את זכאותה למזונות מכוח הדין האישי טרם גירושיה.

חשוב לציין, כי הפסיקה רואה במזונות המשקמים כזמניים בלבד (גם אם לעתים לטווח ארוך).

אין מדובר בזכאות קבועה למזונות, אלא בזכאות שנועדה להשיג תכלית שיקומית של השתלבות בשוק העבודה – תכלית שעניינה קיום בכבוד לאותה תקופה של “השתקמות”, המשקפת את ההסתמכות על הקשר הזוגי עד כדי פגיעה ביכולת להתפרנס.

הדבר יכול להתבטא, למעשה, גם ב”גישור” עד להתגבשותה של זכאות אחרת להתפרנס, למשל מקרן פנסיה. על כן, ככלל, ניתן, ואף צריך, לקבוע מועד קצוב למתן המזונות, אם כי ייתכן, שבנסיבות מסוימות מועד זה יהיה ארוך טווח, במיוחד במקרים שבהם ישנו הבדל משמעותי בין בן זוג שלא עבד כלל לבין בן הזוג המפרנס, וכשהפרידה נעשית בשלב כה מאוחר בחיים הזוגיים כשהאפשרות של בן הזוג שנשאר בבית להתפרנס היא נמוכה מאוד.

כהשלמה לחלוקת נכסי הקריירה, פסיקת מזונות משקמים נותנת ביטוי, במקרים המתאימים, גם ל”נזק” המיוחד שספג מי שיציאתו ממעגל העבודה הותירה אותו במצב של קושי להשתלב בשוק העבודה, בעקבות הסתמכותו על הקשר הזוגי וההבנות שגובשו במסגרתו.

כמובן, פסיקת מזונות משקמים צריכה להתחשב גם באופן שבו בוצעה חלוקת הרכוש – ככל שזו כבר התבצעה (כדי שלא “לגזור” על בן הזוג הקרייריסט כפל פיצוי).

כתחליף לחלוקת נכסי קריירה, סבורני שאפשר לראות במזונות המשקמים כאפשרות ריאלית לגשר על פערי הקריירה שנוצרו בין בני הזוג, עקב השקעה מאסיבית יותר בפיתוח קריירה של אחד מבני הזוג על חשבונו של בן הזוג האחר.

אחת מהבעיות הקשות שבחלוקת נכסי קריירה, נובעת (כפי שצוין במאמר קודם שהתפרסם באתר זה) מכך שחלק מהצלחת בן הזוג הקרייריסט נובעת מכישרונו האישי, ולאו דווקא ממקורות משותפים או מוויתור כלשהו של בן הזוג הלא-קרייריסט. כישרון האישי איננו נכס בר איזון, ואף ההיגיון הפשוט והשכל הישר מכתיבים שאין כל סיבה שבן הזוג הלא-קרייריסט יזכה ליהנות מפירות כישרונו האישי של בן הזוג הקרייריסט, גם לאחר פקיעת נישואיהם.

מאידך קיימת תמונה הפוכה, לפיה בן הזוג הלא-קרייריסט דווקא הוא הצד הכישרוני, ואז תחשיב נכסי קריירה פועל לרעתו. אין שום דרך לדעת, להיכן מסוגל היה בן הזוג הלא-קרייריסט להגיע אילו הוא היה מפתח את הקריירה, ובן הזוג הקרייריסט היה “מקריב” את הקריירה שלו לטובתו. ייתכן בהחלט שמסת הנכסים המשותפת הייתה גדולה עשרות מונים, אילו היה בן הזוג הלא-קרייריסט מפתח את הפוטנציאל התעסוקתי הגלום בו.

במקרה כזה, ייתכן שדווקא הענקת “שקט תעשייתי” לבן הזוג הלא-קרייריסט, ללמוד ולהתפתח תעסוקתית באמצעות תשלום מזונות משקמים, הינה התרופה המתאימה. כך יוכל בן הזוג הלא-קרייריסט להגשים את הפוטנציאל שלו על בסיס כישרונותיו. זהו למעשה מהפך בתפקידים בין בני הזוג, במטרה לנסות להביאם לדרגה שווה של השקעה בקריירה.

כמובן, שלא בכל מצב ניתן להביא לתוצאות צודקות באמצעות מזונות משקמים, לדוגמא כאשר בן הזוג הלא-קרייריסט כבר איננו בגיל שמאפשר התערות בשוק העבודה בקריירה חדשה, דבר שיוביל לכך שלימודים חדשים לצורך קריירה, לא יובילו לתוצאות חיוביות והוגנות, גם אם הפוטנציאל של בן הזוג הלא-קרייריסט מרקיע שחקים. כפי שצוין, כל מקרה מחויב מציאות ונבחן לפי נסיבותיו הפרטניות, והכל נתון לשיקול דעת בית המשפט.

אם כן, אלו שיקולים יש לבחון על מנת להכריע אם אחד מבני הזוג זכאי למזונות משקמים, ומה צריך להיות גובהם?

השאלה המרכזית בהקשר זה היא ההיתכנות לקיומם של מקורות פרנסה חלופיים.

על כן, יש חשיבות לשאלה מהם ההכשרה המקצועית והניסיון התעסוקתי של בן הזוג הלא-קרייריסט, מה גילו (ובכלל זה קרבתו לגיל הפרישה), וכן מהו שוויו של הרכוש של בני הזוג והאם כבר חולק. לעומת זאת, אין מקום להביא בחשבון שיקולי אשם שעניינם האחריות לפירוק הקשר.

ככלל, הגישה הנוהגת ביחס להסדרת הפן הרכושי-כלכלי של דיני המשפחה היא שאין לכפוף אותה לשיקולי אשם.

כרגיל, במידה שיש שאלות או אי בהירויות לגבי מאמר זה, אשמח להשיב לכל פנייה שלכם ללא תשלום ו/או חיוב, בטלפון 050-9190171, 04-6784017 או באמצעים האחרים העומדים לרשותכם באתר האינטרנט.

משרדנו עוסק בתחומי המשפט האזרחי, כולל ייצוג, ייעוץ וליווי משפטי מלא בדיני משפחה וירושה, דיני עבודה, דיני מקרקעין ועסקאות נדל”ן, הוצאה לפועל ופשיטת רגל ותביעות אזרחיות כספיות למיניהן.