חידושים בפסיקה – האם ניתן לנהל הליך בנושא מזונות ילדים בבית הדין הרבני גם ללא הסכמת שני ההורים?

במאמר זה אבקש להתייחס לנושא חם וטרי בתחום דיני המשפחה, הנסב סביב השאלה האם ניתן לנהל הליך בנושא מזונות ילדים בבית הדין הרבני גם ללא הסכמת שני ההורים.

אחד מהעניינים המפורסמים בציבור ונוגעים לדיני המשפחה, הינם שישנם נושאים מסוימים בתחום דיני המשפחה שניתן לדון בהם הן בבית המשפט לענייני משפחה, והן בבית הדין הרבני, כך שבן הזוג שמקדים את האחר, ומגיש תובענה בערכאה המתאימה לו, רוכש סמכות לדון בתביעתו בערכאה זו, וחוסם את דרכו של בן הזוג האחר. מסיבה זו, נוהגים עורכי הדין בתחום לזרז את בן הזוג הפונה אליהם, שלא להתמהמה עם החלטתו לפתוח בהליכים משפטיים כנגד בן הזוג האחר, על מנת שלא לפספס את היתרון הטמון בניהול ההליכים בפני הערכאה “הנוחה” יותר לאותו בן הזוג.  

למרות זאת, אחד מהנושאים שמימים ימימה לא נכללו בהתחשבנות “מזורזת” זו, היה נושא מזונות הילדים, שנקבע לגביו בהלכה ישנה משנת 1969 בשם הלכת שרגאי (בר”ע 120/69) ע”י בית המשפט העליון (על בסיס נימוקי השופט דאז זוסמן), כי לא ניתן לכרוך תביעת מזונות ילד בתביעת הגירושין של הוריו.

בפסקי דין עוקבים הורחבה הלכת שרגאי, ונקבע כי ניתן לרכוש סמכות לדון בבית הדין הרבני, רק אם הדבר נעשה בהסכמה של שני ההורים. הלכת שרגאי שבה ואושרה בשורה של פסקי דין עוקבים של בית המשפט העליון (לדוגמא פסק דין גבעולי בתיק 118/80). עוד נקבע בפסיקה, כי התביעה היחידה הנוגעת להוצאות ילד שנתין לצרף לתביעת גירושין, היא תביעה להחזר ההוצאות של הילד.

באופן טבעי, הלכת שרגאי השפיעה על האסטרטגיה המשפטית בכל תיק משפחה שמעורבים בו ילדים (שהינם, מן הסתם, מרבית התיקים). היה ידוע מלכתחילה כי לא ניתן לייחד את ההתדיינות בבית הדין הרבני, גם אם אחד מבני הזוג הקדים את האחר, והגיש תביעת גירושין שענייני מזונות הילד כרוכים בה, אפילו במלוא הכנות. תמיד מסוגל היה בן הזוג האחר להגיש תביעה חדשה “מאוחרת” לבית המשפט לענייני משפחה, ולטעון כי לבית המשפט הסמכות לדון בתיק מזונות הילד מכוח הלכת שרגאי.

מפה משפטית זו השתנתה בעיני בתי הדין הרבניים בחצי השנה האחרונה, עם מתן ההחלטות שיפורטו להלן, המחבלות בהלכת שרגאי ובפסקי הדין העוקבים לה.

לפני מספר ימים ניתנה החלטה של בית הדין הרבני האזורי בחיפה המחבלת בהלכת שרגאי המפורסמת, וקובעת כי לבית הדין הרבני ישנה סמכות עניינית לדון במזונות ילדים למרות שלא ניתנה לכך הסכמה של שני ההורים.

המדובר בהחלטה מיום 27.03.16 בתיק 1066696/8 שניתנה בהרכב בראשות כב’ הרב ד. אדרי. המדובר בהחלטה שחוזרת ומחזקת החלטות קודמות של בית הדין הרבני האזורי בחיפה בתיק 1048776/04 מיום 25.11.15, ושל בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע בתיק 1060275/01 מיום 04.02.16, שעסקו בנושא דומה והגיעו למסקנות חופפות.

ההתעלמות של בתי הדין הרבניים מהלכת שרגאי, מבוססת על פרשנות פסק דין של השופט נ. הנדל בתיק בג”צ 5933/14 משנת 2014.

בתיק בג”צ 5933/14 נדון מקרה בו הבעל פתח תביעה לגירושין וכרך בה את מזונות הילדים. האישה הגישה מאוחר יותר תביעה למזונות ילדים בבית המשפט לענייני משפחה, וטענה שאין לבית הדין הרבני סמכות לדון בענייני המזונות הילדים.

בפסק דין קצר מאוד, בן כעמוד וחצי, ציין כב’ השופט הנדל כי אין סיבה למנוע את ההתדיינות סביב נושא מזונות הילד בבית הדין הרבני, היות שהדבר תואם את הוראות סע’ 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי”ג-1953.

על פסק הדין הקצר והמפתיע הזה שלכאורה התעלם בסדרת הלכות פסוקות בנות עשרות שנים בתחום דיני המשפחה, הוגשה בקשה לדיון נוסף (תיק דנג”צ 6465/14), שבה דן הנשיא (דאז) גרוניס והבהיר “דין העתירה להידחות. בפסק הדין לא נקבעה הלכה חדשה, ובוודאי שלא נקבעה בו הלכה המצדיקה קיום דיון נוסף על פסק-הדין …”

עמדת בתי הדין הרבניים הינה שפסק הדין בתיק בג”צ 5933/14 יצר מציאות חדשה שמאפיינת את הלך הרוח המשתנה בבית המשפט העליון מזה שנים. לתפיסת בית הדין הרבני, תחילת “הרוח החדשה” בפסק דין של הנשיאה נאור בתיק בג”צ 6929/10 משנת 2013, שם הוכרה לגישתם באפשרות לכריכת מזונות ילדים אל תביעת הגירושין.

לפי פרשנות בג”צ 5933/14, סבורים בתי הדין הרבניים כי כוונת השופט הנדל הייתה לשינוי הלכת שרגאי ואלה שבאו לאחריה, ויש משום תחיית בקשת הדיון הנוסף ע”י הנשיא (דאז) גרונס, כדי לחזק את ההבנה שאין בדברי השופט הנדל משום שינוי המצב המשפטי הקיים (דהיינו המצב המשפטי הקיים המכונה “הרוח החדשה”).

לפיכך, אין בית הדין הרבני מנוע מלדון במזונות הילדים, היות שאין מחלוקת כי הורה מסוגל לכרוך בתביעת הגירושין את נושא השבת הוצאות הילד, ותביעה כגון זו יכולה להיות גם תביעה להשבת מזונות עתידיים. דהיינו, בן זוג מסוגל לדרוש להסדיר מראש את הוצאות הילד לעתיד (מזונותיו) כחלק אינטגראלי מהליך הגירושין.  

חשוב לציין כי בתי המשפט לענייני משפחה אינם מוכנים לקבל את פרשנות בתי הדין הרבניים לגבי אותו בג”צ 5933/14, ומסרבים להודות בכך שכוונת בית המשפט העליון הייתה לחבל בהלכת שרגאי. מאז תחילת ההתכתשות סביב פרשנות בג”צ 5933/14, ניתנו 3 החלטות שאינן מכירות בפרשנות בתי הדין הרבניים את סמכותם לדון בענייני מזונות ילדים – האחת, בתיק רמ”ש 4566-12-14 מטעם בית המשפט המחוזי בחיפה; השנייה, בתיק תמ”ש 28170-10-15 של בית המשפט לענייני משפחה מחוז תל אביב; השלישית בתיק תמ”ש 23140-09-15 של בית המשפט לענייני משפחה מחוז תל אביב.

עמדת בתי המשפט לענייני משפחה בפרשה, הינה שלא חל שום שינוי במצב המשפטי הקיים קודם להלכת שרגאי וההלכות העוקבות לה. הכוונה בפסק הדין בתיק בג”צ 5933/14 לא הייתה לסטות מהלכת שרגאי, אלא לחזק את המצב המשפטי הקיים, לפיו הורה מסוגל לכרוך בתביעת גירושין תביעה להחזר הוצאות של הילד (הוצאות שההורה כבר הוציא על הילד), אך לא תביעה למזונות שוטפים של הילד. הרעיון הינו, שלא ניתן לשנות באמרת אגב (כגון זו שנאמרה בתיק בג”צ 5933/14) הלכה פסוקה ששלטה במשך שנים כה רבות (ראה כב’ הנשיא ברק בתיק רע”א 1297/92 בוסקילה נ’ צמח, פ”ד מו(5) 159).

בשלב זה קיימת מלחמה לא בריאה בין בית המשפט לענייני משפחה לבין בית הדין הרבני סביב שאלת פרשנות בג”צ 5933/14, ושאלת הזכות לכרוך את מזונות הילדים בתביעת הגירושין. מלחמה זו, יוצרת בעיה של הכיבוד ההדדי שבין הערכאות, ועלולה להוליד הליכים כפולים בנושא מזונות הילדים, שיידונו במקביל בפני שתי ערכאות שונות, ועלולה ליצור מצבים אבסורדיים של פסיקות סותרות.

ככל הנראה, יידרש בית המשפט העליון לשים קץ לפרשה זו באמצעות פסק דין ברור וחד משמעי הרבה יותר מזה בתיק בג”צ 5933/14, או להבהיר את דחיית בקשת הדיון החוזר בתיק דנג”צ 6465/14.

ימים יגידו.

כרגיל, במידה שיש שאלות או אי בהירויות לגבי מאמר זה, אשמח להשיב לכל פנייה שלכם ללא תשלום ו/או חיוב, בטלפון 050-9190171, 04-6784017 או באמצעים האחרים העומדים לרשותכם באתר האינטרנט.

משרדנו עוסק בתחומי המשפט האזרחי, כולל ייצוג, ייעוץ וליווי משפטי מלא בדיני משפחה וירושה, דיני עבודה, דיני מקרקעין ועסקאות נדל”ן, הוצאה לפועל ופשיטת רגל ותביעות אזרחיות כספיות למיניהן.