יצירת קשר : 972-4-6784017
חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני ואופן יישומו
בשנת 2014 נכנס לתוקף חוק חדש שנועד לחולל מהפכה בתחום איזון הזכויות הפנסיוניות לעת פירוק השיתוף בין בני הזוג, במיוחד לעת גירושין. שמו של החוק הינו : חוק לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע”ד-2014, ומאחר שהוא נכנס לתוקף לפני זמן לא רב, הוא עדיין מצוי בשלבים של פרשנות משפטית מצד בתי המשפט העוסקים בו, שהינם בתי הדין הרבניים, בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין לעבודה (בהתאם לסוג המחלוקת וסוגיית הסמכות העניינית).
כאשר בית המשפט מחליט כי פירוק השיתוף בנכסי בני הזוג, הוא עושה זאת בהסתמך על חוות דעת של רואה חשבון (אקטואר), הנוהג להעמיד לבני הזוג שתי אופציות לחלוקת הכספים המשותפים שצברו במסגרת הנישואים. האופציה הראשונה היא פדיון הכספים באופן מידי וחלוקתם בין בני הזוג, והאופציה השנייה הינה חלוקה של הכספים כאשר הם ברי פדיון (כלומר בתאריכים בהם הכספים משתחררים מהקופות, אז הם נזילים וניתן לרוב לפדות אותם ללא קנסות או מסים).
לרוב בוחרים בני הזוג באופציה השנייה, מה גם שלפי הפסיקה לא ניתן לחייב בן זוג באופציה הראשונה, אם איננו חפץ בכך. האופציה של חלוקת כספים בעת הפיכתם לנזילים (במועדי הפירעון העתידיים) היא האופציה הנפוצה יותר מבין השתיים.
יחד עם זאת, הרוב המוחלט של ההסדרים בתחום המשפט הם בין הצדדים להסכם, או במידה שמדובר בפסק הדין אז בין בעלי הדין בהליך (מה שמכונה In Personam או “גברא”). נדיר שהליכים מסוגלים לחייב מי שלא היה צד להם (מה שמכונה In Rem או “חפצא”), ומצב כזה מתרחש רק בהליכים מאוד ייחודיים ומוגדרים, כגון פירוקי תאגידים, פשיטות רגל, צווי ירושה וקיום צוואה וכו’.
המשמעות היא שמאחר שקרן הפנסיה לא הייתה צד להליכים המשפטיים שבין בני הזוג, הרי שאם הסכימו לחלוקת כספים בהסכם גירושין, ואף אם ניתן פסק דין המחלק ביניהם את הכספים, הרי שלפי כניסת החוק החדש לתוקף, קרן הפנסיה לא הייתה מחויבת לפעול בהתאם להסכם הגירושין או פסק הדין לחלוקת הרכוש. במידה שקרן הפנסיה הייתה משתפת פעולה עם הסכם הגירושין או עם פסק הדין הנ”ל, זה היה מכוח רצון טוב, ולא מכוח חובה חוקית.
נניח שלפני החוק החדש הייתה אישה חותמת על הסכם גירושין המקנה לה מחצית מקצבת הפנסיה של בעלה, והסכם הגירושין היה מקבל תוקף של פסק דין, אזי הייתה האישה צריכה לפנות אל קרן הפנסיה, ולקוות לשיתוף פעולה. לאחר מכן, הייתה האישה אמורה לקוות כי עם הגיע הבעל לפנסיה (לעתים בעוד שנים ארוכות), הייתה קרן הפנסיה מתמידה לפעול לפי הסכם הגירושין, למרות שלא הייתה לה חובה חוקית לעשות כן. בכל מקרה, ללא חובה חוקית, לא הייתה האישה מסוגלת לעשות דבר כנגד קרן הפנסיה במידה שהכספים לא היו מגיעים לידיה.
בעיות נפוצות נוספות שנוצרו, היו לדוגמא במצבים של פנסיה תקציבית, כאשר בן הזוג נפטר, וקרן הפנסיה הייתה לכאורה פטורה מחובתה להפריש את מחצית הקרן לידי בן הזוג האחר, או לשלם לו מעבר לקצבת השאירים (גם קצבת השאירים כפופה הייתה לתקנון קרן הפנסיה והוראותיו השונות).
כך יכלו להיווצר מצבים אבסורדיים, ולפיהם בני זוג שהיו נשואים 30 שנה והתגרשו, האישה לא הייתה זכאית לקבל קצבת שאירים או כל חלק אחר בפנסיה של הבעל לשעבר, למרות שכל צבירת כספים הפנסיה נעשתה במסגרת הנישואים, פשוט מפני שתקנון קרן הפנסיה לא העניק זכויות כגון אלה לגרושה.
כאמור, החוק החדש נועד ליצור מערכת יחסים משפטית מחייבת בין 3 גורמים, שהינם בן הזוג, בת הזוג, וקרן הפנסיה. החוק החדש הכניס למעשה את קרן הפנסיה אל תוך חלוקת הרכוש של בני הזוג, והפך אותה לצד משפטי רלוונטי לסכסוך, כך שקרן הפנסיה כבר איננה מסוגלת “להתחמק” מהסדרת זכויות בן הזוג האחר, זה שהזכויות הפנסיוניות ברות החלוקה אינן רשומות על שמו.
בפועל, מאז כניסת החוק החדש לתוקף, התפתחה שיטת פעולה בבתי המשפט לענייני משפחה, לפיו ניתן פסק דין או מאושר הסכם גירושין, ולאחר מכן באחריות בן הזוג שקרן הפנסיה איננה רשומה על שמו, לפנות אל ביהמ”ש בבקשה לקבל פסק דין נפרד כנגד קרן הפנסיה. פסק הדין הוא טכני-פרוצדורלי, ואותו בן זוג אמור לנסח אותו בעצמו (מה שנקרא גם “פסיקתה”) ולהעבירו לחתימת השופט/ת.
בתוך פסק הדין הטכני הנ”ל, בן הזוג צריך לציין את פרטי ההליך, לצרף את פרטי קרן הפנסיה, ולכלול פרטים שהחוק החדש דורש שיכללו בפסק הדין, כגון מועד הנישואים, מועד הפירוד (המכונה גם “היום הקובע”), משך התקופה המשותפת, השיעור המשותף (באחוזים), והשיעור להעברה (שאיננו עולה על 1/2).
לשם הבהרה, “השיעור המשותף” הוא האחוז מתוך קצבת הפנסיה שעל קרן הפנסיה להעביר לבן הזוג האחר כאשר יתחילו תשלומי הפנסיה. “השיעור המשותף” הוא משך הנישואים עד לפירוד, חלקי משך הצבירה של הכספים בקרן הפנסיה, מפני שלרוב מתחילה צבירת הזכויות עם הנישואים, אך ישנם מצבים בהם תחילת צבירת הכספים בקרן הפנסיה התחילה עוד לפני הנישואים. כאשר בן הזוג שעל שמו קרן הפנסיה התחיל לצבור בקרן כספים עוד לפני הנישואים, הרי שממילא לא יגיע לבן הזוג האחר מחצית הכספים, אלא פחות.
בפועל סלל החוק החדש את הדרך לרישום זכויות גם שאינן פנסיוניות, כגון בקרנות נאמנות, השקעות, קופות גמל, קרנות השתלמות וכיו”ב. בתי משפט נוהגים להיענות לבקשה למתן פסיקתות כנגד הגופים הפיננסיים (המבוססים על הסכם הגירושין או ממצאי האקטואר), והגופים הפיננסיים לרוב נענים אוטומטית לרישום הערות על זכויות ומשתפים פעולה. ככל הנראה, החוק החדש הקים בגופים הפיננסיים מנגנונים שלא היו קיימים קודם, אשר משתפים פעולה במימוש איזון המשאבים.
לאותם זוגות שהסדירו את חלוקת הרכוש טרם כניסת החוק לתוקף אין חשש.
החוק קובע תחולה רטרואקטיבית, ומאפשר תיקון בדיעבד של הסכם הגירושין או פסק הדין על מנת להתאימו לחוק החדש. במקרה כזה יש להגיש תובענה חדשה לתיקון לאותה ערכאה שחילקה את הרכוש, ואותה ערכאה תמנה רואה חשבון כמומחה, ותפקידו יהיה להתאים את הסכם הגירושין או פסק הדין לחוק החדש. מדובר בתהליך פרוצדוראלי יחסית, אליו מצורפת קרן הפנסיה.
כרגיל, במידה שיש שאלות או אי בהירויות לגבי מאמר זה, אשמח להשיב לכל פנייה שלכם ללא תשלום ו/או חיוב, בטלפון 050-9190171, 04-6784017 או באמצעים האחרים העומדים לרשותכם באתר האינטרנט שכתובתו:
משרדנו עוסק בתחומי המשפט האזרחי, כולל ייצוג, ייעוץ וליווי משפטי מלא בדיני משפחה וירושה, דיני עבודה, דיני מקרקעין ועסקאות נדל”ן, הוצאה לפועל ופשיטת רגל ותביעות אזרחיות כספיות למיניהן.