יצירת קשר : 972-4-6784017
כפי שרבים כבר יודעים, בחודשים האחרונים מצוי עולם דיני המשפחה במצב שינוי מתמיד וחדשנות בלתי פוסקת לנוכח פסק דין שיצא מבית המשפט העליון ביום 19.07.17 בתיק בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית. מדובר בפסק דין שכל הדרכים המשפטיות הובילו אליו מזה מספר שנים, אולם אין בכך כדי למזער את גודל השינוי שהביא.
במספר החודשים שחלפו מאז פסק הדין הנ”ל, ניסו בתי המשפט לענייני משפחה ובתי המשפט המחוזיים ליצוק לתוכו תכנים ופרשנויות, על מנת ליישם בפועל את המשמעויות מרחיקות הלכת העולות מתוך השינויים בפסיקה.
במסגרת מאמר קצר זה, אנסה להכניס עניינים למיקוד, כדי להבין ביתר קלות את המשמעויות הנובעות מפסק הדין. למען הנוחות, אכנה במאמר זה את פסק הדין בתיק בע”מ 919/15 בתור “פסק הדין החדש”.
כדי להבין את החדשנות בפסק הדין החדש, יש להבין תחילה מה הייתה ההלכה הפסוקה שחלה וחייבה הורים וילדים קודם לפסק הדין החדש.
קודם לפסק הדין החדש, למעשה עוד הרבה לפני קום המדינה, שלטו בדיני מזונות הילדים הדין האישי (לגבי יהודים הדין העברי), ופרשנות מאוד ספציפית של הדין העברי, לפיה אבות מחויבים במזונות ילדיהם עד גיל 15 שנים.
בפסק הדין החדש נזהר בית המשפט העליון שלא לסטות ממצב זה (בהיותו קבוע בחוק) אך יחד עם זאת, בחר להוביל אל המרכז פרשנות אחרת של הדין העברי, לפיה חובה זו של האב במזונות ילדיו חלה רק עד גיל 6 שנים. לפי פרשנות זו, החל מגיל 6 שנים ועד בגרות, ישנה חובה שווה של שני ההורים לדאוג לאמצעי מחייה לילדיהם.
זהו בקצרה השינוי שקרה עם מתן פסק הדין החדש, שמשמעותו הינה שהתבטל ההסדר הקודם, לפיו בתי משפט חייבו את האב בסכום מסוים של מזונות הילד (לרוב הצרכים ההכרחיים שלו), ורק לאחר שהאב כיסה את הצרכים ההכרחיים-בסיסיים, בחנו כיצד לשלב את מצבה הכלכלי של האימא בכל העניין.
כך היו בתי משפט מחייבים את האב הממוצע במזונות בסיס שנעו לרוב בין 1,500-2,000 ₪ (מה שכונה אז “סכום המזונות המינימאלי”), בתוספת הוצאות חינוך ורפואה ודמי מדור, ורק לאחר תשלום בסיסי זה, בחנו את מצבה של האם.
לפי ההלכה הפסוקה החדשה שנכללה בפסק הדין החדש, נבחן מצבה הכלכלי של האם יחד עם המצב הכלכלי של האב, החל מהשקל הראשון.
עד כאן התמונה הפשוטה, וכעת אכנס לנושאים המורכבים יותר מבחינה משפטית.
הבסיס לפסיקת מזונות ילדים בישראל טמון בסעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי”ט-1959, לפיו “אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.”
זאת אומרת שמזונות ילדים שהוריהם יהודיים, נקבעים לפי הדין העברי, מזונות ילדים שהוריהם מוסלמים לפי הדין השרעי, וכיו”ב.
יחד עם זאת, הדין העברי (לגבי הורים יהודיים) מרובה בפרשנויות וזרמים, ותחילתה בקביעה מדין תורה, לפיה כל הוצאות המחייה של ילד עד גיל 6 (מה שמכונה “קטני קטינים”) חלה באופן מלא (אבסולוטי) אך ורק על אביו.
גישה הלכתית זו באשר לגדר החובה בגילאי לידה עד 6 שנים, אומצה במלואה כהלכה מחייבת בפסיקתה הישראלית.
נפסק כי אב יהודי חייב לבדו במזונות “ההכרחיים” של ילדיו הקטינים עד הגיעם לגיל 6 שנים, וחיוב זה הינו חיוב “אבסולוטי” (מוחלט), בעוד שהאם פטורה ממזונות אלה, בלי קשר למצבה הכלכלי. (ראה, לדוגמא, ע”א 469/84 הדרי נ’ שני). המשמעות היא, כי האב חייב לשלם את דמי המזונות ההכרחיים של ילדיו, בכל מקרה, גם אם מצבו הכלכלי רע מאוד, גם אם מצב אשתו טוב ממצבו, ואף אם לילדיו ישנם מקורות פרנסה-מחייב חלופיים ממקורות אחרים (ראה, לדוגמא, ע”א 426/65 רינת נ’ רינת).
חובה זו הורחבה מגיל 6 שנים ועד לגיל מצוות (מה שמכונה “תקנת אושה”), ומאוחר יותר הורחבה החובה של האב לשלם מזונות עד לגיל 15 שנים (תקנות הרבנות הראשית, תש”ד), כאשר נקבע שהחל מגיל 15 שנים ועד לבגרות (18 שנים), חובת ההורים לשאת בהוצאות המחייה של ילדיהם, היא שווה, מדין צדקה.
לגבי תוכן המזונות המשולמים, קבעו בתי משפט כי מדובר בחובת האב לשלם עבור הצרכים ההכרחיים והבסיסיים בלבד, כלומר “… המדובר באותם דברים בסיסיים, שבלעדיהם אין הילד יכול להתקיים ממש; ומתוך הדין, שקובע, כי אין מחייבים בהם לפי עושרו של האב, יוצא, שצרכים אלה שווים הם לעני ולעשיר” (ראה ע”א 591/81 פורטוגז נ’ פורטוגז).
במרוצת השנים, גיבשו בתי המשפט בשורה של פסקי דין, את גדר הצרכים ההכרחיים המינימליים, במסגרתם נכללו צרכים כגון מדור, מזון, ביגוד והנעלה, חינוך בסיסי (לא כולל חוגים), כיסוי ביטוחי בריאות וכיסוי ביטוחי לקופת חולים, לרבות עלויות של תרופות שגרתיות. במקרים מסוימים, אף יכול ולילד מסוים יהיו צרכים הכרחיים נוספים, אותם על בית המשפט להביא בחשבון, עת הוא פוסק את מזונותיו של אותו ילד.
בתי המשפט נהגו לקבוע סכום מזונות בסיס שמתחתיו לא נהוג לפסוק, ללא קשר למצבו הכלכלי של האב. לפי הפסיקה הרלוונטית לעניין “צרכיו הכרחיים של קטין שאינם דורשים ראיות מפורטות משהם בידיעה הכללית השיפוטית, עומדים על סך של 1,150 ₪ ללא הוצאות מדור וללא הוצאות גן” (ראה ע”מ (י-ם) 789/05 ע. ד. נ’ ע. י.).
בתי משפט נהגו לעדכן סכום בסיס זה מעת לעת, בעיקר כדי להתמודד עם העלייה ביוקר המחייה, ונכון למועד יציאת פסק הדין החדש הסכום הבסיסי עמד על כ-1,600 ₪ לחודש (ראה עמ”ש (ת”א) 46291-01-16 פלונית נ’ פלוני).
עם יציאת פסק הדין החדש, בוטל הסדר זה, ובמקומו חל הסדר חדש בתחום המזונות.
עד גיל 6 שנים לא חל שינוי, והאב עדיין נדרש לשאת במלוא ההוצאות הבסיסיות-הכרחיות של הילד (העניין צוין בפסק הדין החדש).
החל מגיל 6 שנים מבוצע פיצול במזונות הילד, כך שהם משתנים לפי המצב הכלכלי של שני ההורים. חשוב להבין, שבפסקי דין חדשים, נהוג לקבוע לאב מזונות עד גיל 6 שנים, וסכום שונה וחדש של מזונות החל מגיל 6 שנים ואילך (פיצול זה עלה כבר במספר פסקי דין חדשים, בראשם בתיק 14612-10-16 בביהמ”ש המחוזי).
ראוי לציין, כי בפסיקה החדשה נקבע כי כאשר גילו של הילד קרוב לגיל 6 שנים כאשר מוגשת התביעה לפסיקת מזונות, אין טעם בפיצול תקופות החיוב, ונקבעים לו מזונות כאילו כבר מלאו לו 6 שנים (ראה תלה”מ 46640-01-15 ק.ו נ’ ש.ו).
כאמור, מגיל 6 שנים ועד לבגרות, “… חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.” (כלשון פסק הדין החדש)
חשוב להדגיש, כי חיוב שני ההורים במזונות הילד, איננו קשור לעניין משמורת משותפת (ראה עמ”ש 33549-04-16 פלוני נ’ פלונית).
כיצד אם כך, נקבע הסכום שיש להטיל על האב לפי פסק הדין החדש ?
הדרך בה יש לקבוע היקף החיוב במזונות ילדים מעל גיל 6 שנים, נקבעה בפסק הדין שניתן בתיק עמ”ש 14612-10-16 פ.ב נ’ א.ב, לפיו יש לקבוע ממצאים עובדתיים ביחס לפרמטרים המפורטים להלן:
[א] צרכי הילדים – צרכים תלויי שהות ובכללם מדור והוצאות מדור וצרכים שאינם תלויי שהות.
[ב] היכולות הכלכליות של ההורים מכל המקורות העומדים לרשותם לרבות שכר עבודה.
[ג] קביעת היחסיות של היכולת הכלכלית של ההורים, האחד מול רעהו, רלוונטי ביחס לצרכים שאינם תלויי שהות ולצרכים חריגים;
[ד] חלוקת המשמורת בפועל.
כדי להקל על הבנת הדברים, אבהיר כי ככל שהילד שוהה יותר עם הורה אחד, כך יידרש ההורה האחר לשלם מזונות יותר גבוהים (בעניין זה ראה, חוץ מפסק הדין החדש, גם עמ”ש (ת”א) 14612-10-16 פ.ב. נ’ א.ב.; וגם תמ”ש (ת”א) 16207-01 ש.ד. נ’ א.ד.).
ככל שמצבו הכלכלי של הורה אחד טוב מהאחר, כך הוא יידרש לתרום יותר לכיסוי צורכי הילד.
באשר ליכולותיהם הכלכליות של ההורים, הרי שאלה הוגדרו באופן היוצר השוואת הכללים של “דין צדקה” (כלומר עבור ילדים מגיל 15 שנים ואילך).
אומץ מבחן אחיד, אשר לפיו ייבחן ההפרש בין ההכנסה ממקורות שונים של ההורים (שכר עבודה על פי פוטנציאל ההשתכרות, נכסים, כספים צבורים, וכיוצא באלה), בהפחתת דמי המדור ואחזקתו להם נדרש כל אחד מן ההורים (ראה פסק דינו של כב’ השופט זגורי מבית המשפט בנצרת בתיק תלה”מ 46640-01-15 ק.ו נ’ ש.ו).
פסק הדין החדש הוביל לכך שאבות רבים בחרו להגיש תובענות חדשות להפחתת המזונות שהוטלו עליהם, עוד בימי הפסיקה הקודמת.
בתי המשפט דנו בעניינים אלה, ופסקו כי כאשר עדיין לא הסתיים ההליך במזונות, עדיין אפשר לשוב ולבחון את גובה המזונות לפי פסק הדין החדש, אולם אם הליך המזונות כבר הסתיים ונקבעו מזונות “סופיים”, בית המשפט לא יסכים לבחון אותם מחדש אך ורק על בסיס פסק הדין החדש (ראה לדוגמא עמ”ש 33549-04-16 פלוני נ’ פלונית).
יחד עם זאת, חשוב לזכור כי כל הנושא עדיין חדש, וייתכנו בהחלט שינויים, מה גם שכל מקרה ייבחן לגופו שסוגיית הצדקת בחינה מחודשת של העניין.
שורה תחתונה עד כה, אשר תפורט בנקודות קצרות :
[א] בתי משפט הפסיקו לקבוע לאב מזונות בסיס לאב, מעל גיל 6 שנים לילד.
[ב] שני ההורים מחויבים במזונות ילדיהם (החל מגיל 6 שנים של הילד, או סמוך לכך).
[ג] חלוקת החיובים של הילד בין ההורים, נעשית על בסיס רמת הכנסתם היחסית של ההורים ועל פי היקף הטיפול של כל אחד מהם בילד (“ימי הורות”).
[ד] חלוקה זו הובילה לפיחות משמעותי בכל המזונות שנפסקים כנגד האבות.
[ה] במצב בו שני ההורים מתחלקים בגידול הילד (משמורת משותפת או קרוב לזה), סביר שבית המשפט לא יפסוק כנגד האב מזונות.
כרגיל, במידה שיש שאלות או אי בהירויות לגבי מאמר זה, אשמח להשיב לכל פנייה שלכם ללא תשלום ו/או חיוב, בטלפון 050-9190171, 04-6784017.
ניתן גם לפנות אלי בכל עת בדואר אלקטרוני לתיבה Yuvlaw@gmail.com.
יובל שבתאי, עו”ד