יצירת קשר : 972-4-6784017
בהליכי גירושין בהם מעורבים ילדים, עולים המונחים אפוטרופוס ומשמורן
בקביעות אך הורים רבים אינם מבינים את משמעותם, מבלבלים ביניהם לעתים קרובות,
ומפרשים באופן לא נכון החלטות שיפוטיות שונות הנוגעות למונחים אלה.
אבקש להבהיר את ההגדרות, ואת המשמעות שלהן מבחינת ההורות וביחס
לילדים.
“האפוטרופוס” (או האפוטרופא) הוא מונח שנלקח מחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962 (להלן –
חוק הכשרות).
לפי סעיף 14 לחוק הכשרות, ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם
הקטינים.
עצם היות אדם הורה של ילד, הופכת אותו אוטומטית לאפוטרופוס של ילדו.
לפי סעיף 15 לחוק הכשרות, אפוטרופסות ההורים כוללת
את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה
ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק
בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו.
זוהי רשימה של החובות והזכויות של ההורים כלפי ילדיהם, בהיותם
האפוטרופוסים שלהם.
לפי
סעיף 16 לחוק הכשרות, הקטין חייב, תוך כיבוד אב ואם, לציית להוריו בכל ענין הנתון
לאפוטרופסותם.
לפי סעיף 17
לחוק הכשרות, באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת
הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין.
לפי סעיף 18(א)
לחוק הכשרות, בכל ענין הנתון לאפוטרופסותם חייבים שני ההורים
לפעול תוך הסכמה; הסכמתו של אחד מהם לפעולתו של רעהו יכולה להינתן מראש או למפרע,
בפירוש או מכללא, לעניין מסוים או באופן כללי; וחזקה על הורה שהסכים לפעולת רעהו
כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. בעניין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מההורים לפעול
על דעת עצמו.
נסכם עד לנקודה
זו את עיקרי האפוטרופסות של הורים על ילדם :
נמשיך בהוראות
המרכזיות של חוק הכשרות, ונציין מה קורה כאשר אין הסכמה בין ההורים לגבי ענייני
הילד, או כאשר יש ביניהם נתק בשל גירושין/פירוד.
לפי סעיף 19
לחוק הכשרות, לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בעניין הנוגע לרכוש הקטין, רשאי כל
אחד מהם לפנות לבית המשפט והוא יכריע בדבר. לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בעניין
אחר הנתון לאפוטרופסותם, רשאים הם יחד לפנות לבית המשפט, ובית המשפט, אם לא עלה
בידו להביאם לידי הסכמה ואם ראה שיש מקום להכריע בדבר, יכריע הוא בעצמו או יטיל את
ההכרעה על מי שימצא לנכון.
לפי סעיף 24
לחוק הכשרות, היו הורי הקטין חיים בנפרד –
בין שנישואיהם אוינו, הותרו או הופקעו בין שעדיין קיימים ובין שלא נישאו – רשאים
הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק
בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע; הסכם כזה טעון אישור
בית המשפט והוא יאשרו לאחר שנוכח כי ההסכם הוא לטובת הקטין, ומשאושר, דינו – לכל
ענין זולת ערעור – כדין החלטת בית המשפט.
לפי סעיף 25
לחוק הכשרות, לא באו ההורים לידי הסכם כאמור,
או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים כפי
שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות
להורות אחרת.
נסכם עד לנקודה
זו את עיקרי האפוטרופסות במצב של חוסר הסכמה בין ההורים :
בהתאם למה שפירטתי,
אעבור להגדרה של “משמורן”.
כאשר שני ההורים
גרים יחד, והיחסים ביניהם תקינים, הרי שענייני הילד מטופלים בהסכמה ביניהם על בסיס
יומיומי שוטף.
כאשר ההורים
אינם גרים יחד, ולעתים גם מצויים בסכסוך משפטי (הליכי גירושין), הם לרוב מתקשים לשתף
ביניהם פעולה בענייני הילד – דבר הפועל בניגוד לטובת הילד.
על מנת לאפשר
לילד להמשיך להתנהל ביומיום למרות המריבה בין הוריו, נוהג בית המשפט למנות הורה
אחד שעמו יתגורר הילד – המכונה הורה “משמורן”.
במקרים שבהם
הילד מחלק את זמנו בין שני ההורים (לרוב כולל לינה בבית ההורים), בית המשפט מסוגל
למנות את שניהם למשמורנים (מה שמכונה גם משמורת “משותפת”).
תפקיד ההורה
המשמורן הוא לטפל בעניינים השוטפים של הילד כאשר הוא מתגורר עמו, ומודגש כי מדובר
בעניינים יומיומיים שוטפים, ולא עניינים מהותיים.
כך לדוגמא, לא
מצופה מהורה אחד שעמו מתגורר הילד, להתקשר להורה השני ולבקש הסכמה בכל עניין
יומיומי פשוט, כגון מה להכין לילד לארוחת צהריים.
לפיכך ההורה
המשמורן רשאי לקבל החלטות כגון אלה הנוגעות לילד, באופן שאיננו מצריך התערבות,
יידוע או קבלת הסכמה של ההורה האחר.
יחד עם זאת,
בעניינים מהותיים (כגון ענייני בריאות) לא יוכל ההורה המשמורן להחליט לבדו, ויידרש
לעדכן ולקבל שיתוף פעולה גם מההורה האחר.
יודגש כי מינוי
אחד ההורים למשמורן, לא שולל את האפוטרופסות של ההורה האחר (כאמור, כאפוטרופוס
עדיין קיימת להורה הלא משמורן זכות החלטה בכל עניין מהותי הנוגע לילד, שאיננו
עניין שולי או יומיומי שלו השפעה פעוטה על חיי הילד).
כך לדוגמא,
תידרש הסכמת שני ההורים (כאפוטרופוסים) לענייני דת הנוגעים לילד, או לענייני
בריאות (ניתוחים, טיפולים רפואיים, אבחונים וכו’).
עוד חשוב להדגיש
כי במקרה של משמורת משותפת, כל הורה משמורן מחליט בעניינים היומיומיים השוטפים
כאשר הילד נמצא אצלו.
כדי להתמנות
כמשמורן, נדרש ההורה המעוניין בכך לפתוח בהליכים בבית משפט, באמצעות הגשת בקשה ליישוב
סכסוכים בביהמ”ש לענייני משפחה.
במקרה שהליך
יישוב הסכסוך (ביחידת הסיוע שליד בית המשפט) ייכשל, יוכל אותו הורה להגיש בבית
המשפט תביעה למינויו כמשמורן על הילד. לרוב מלווה תביעה כזו, בבקשה לקבוע להורה
האחר (ההורה הלא משמורן) הסדרי מפגשים עם הילד.
בית המשפט נוהג
למנות עובד/ת סוציאלי/ת מלשכת הרווחה המקומית (או בכינויה “המחלקה לשירותים
חברתיים”) כדי לבחון את עניין ההורה המועדף להתמנות כמשמורן על הילד. התואר
הרשמי של העובד/ת הסוציאלי/ת הינו פקיד/ת סעד לסדרי דין.
פקיד/ת הסעד
יראיינו את ההורים, לעתים גם את הילדים (תלוי בגילם), ולאחר מכן ימליצו לבית המשפט
אודות ההורה המשמורן העדיף, וכמו כן לגבי היקף המפגשים של הילד עם ההורה הלא
משמורן. מסמך ההמלצות מכונה “תסקיר”.
בית המשפט נוטה
לרוב לאמץ את ההמלצות של פקיד/ת הסעד בתסקיר.
למען הנוחיות,
אסכם במרוכז את כל הנקודות המרכזיות הנוגעות למה שנכתב :
כרגיל,
במידה שיש שאלות או אי בהירויות לגבי מאמר זה, אשמח להשיב לכל פנייה שלכם ללא
תשלום ו/או חיוב, בטלפון 050-9190171, 04-6784017.
ניתן
גם לפנות אלי בכל עת בדואר אלקטרוני לתיבה Yuvlaw@gmail.com.
יובל
שבתאי, עו”ד