הזכות לגבות שיק במקרה של אי קבלת תמורה עבור אותו שיק

במאמר זה אדון בסוגיית הגנה בפני גביית
שיק, במקרה בו לא ניתנה תמורה בעד השיק.

ניקח דוגמא בסיסית, בה משה מוסר לאהרון שיק
בתמורה לעבודת שיפוצים שאהרון מתחייב לבצע בדירה של משה. אהרון לוקח את השיק, אבל לא
טורח להגיע לבצע את עבודת השיפוצים. אהרון מעוניין באופן טבעי לבטל את השיק שמסר
למשה, כדי למנוע ממשה לגבות אותו.

אם ובמידה שאהרון יבטל את השיק (ייתן הוראת
ביטול לבנק ממנו נמשך השיק), הרי שברגע שמשה יפקיד את השיק בבנק לשם פירעון, השיק
יחזור (או בשפה המשפטית – יחולל במיאון) בטענה נ.ה.ב. (ראשי התיבות של “ניתנה
הוראת ביטול”). 

אם משה הינו רמאי וגזלן, הוא עלול לפנות
ללשכת ההוצאה לפועל, ולפתוח תיק גבייה על בסיס השיק, ואז יידרש אהרון להתגונן בפני
ניסיון גביית השיק בחוסר תום לב, ומבלי שאהרון זכה לקבלת תמורה כלשהי מול פירעון
השיק. במקרה כזה, איזו טענה צריך אהרון להעלות ?

מבחינה משפטית, אהרון ייאלץ להעלות כנגד
משה טענת “כישלון תמורה”, זאת במסגרת הליך בלשכת ההוצל”פ המכונה
“התנגדות לביצוע שטר”.

במאמר זה אנסה להסביר את האלמנטים השונים
של טענת “כישלון תמורה”, ואת מידת האפקטיביות שלה כהגנה סבירה בפני
ניסיון לגבות שיק (או כל שטר אחר).

מדובר בנושא מורכב במיוחד, לכן אנסה לפשט
אותו ככל הניתן, כך שיהיה נגיש גם למי שאיננו משפטן.

החוק השולט על שיקים מכונה פקודת השטרות
[נוסח חדש] (להלן – הפקודה).

לפי סעיף 29 לפקודה, קיימת הנחה משפטית (או
בכינויה המקצועי “חזקה משפטית”) שאם מישהו חתם על שיק, זאת אומרת שקיבל
תמורה כלשהי עבור אותו שיק. הנטל להוכיח אחרת, כלומר שלא ניתנה תמורה עבור השיק,
נופלת על כתפיו של מי שטוען כנגד הזכות לגבות את השיק.

כאשר טוען אדם שלא ניתנה תמורה, הוא מעלה
כאמור טענה בשם “כישלון תמורה מלא”.

יחד עם זאת, כישלון תמורה יכול לבוא במספר
אופנים.

אביא את המצבים השונים, ואלווה כל מצב
בדוגמא לשם המחשת העניין.

[א] מצב ראשון – כישלון תמורה מלא

היא הדוגמא שהבאתי בפתח המאמר, של משה שנטל
שיק מאהרון, אבל לא סיפק שום תמורה.

פשוט נטל את השיק ונעלם, או סיפק משהו שונה
לחלוטין מהמוסכם.

[ב] מצב שני – כישלון תמורה חלקי  קצוב

זהו מצב בו ניתנת תמורה חלקית עבור השיק,
כלומר תמורה שאיננה תואמת את מה שסוכם.

דוגמא פשוטה לכישלון תמורה חלקי קצוב, הינו
מצב בו משה קיבל מאהרון שיק תמורת סחורה מסוימת, אך סיפק לאהרון רק חצי מהסחורה
המובטחת. במקרה זה, משה אמנם סיפק לאהרון סחורה (כלומר כישלון מתן התמורה איננו
מלא), אך לא כפי שסוכם בין הצדדים.

חשוב להדגיש, זהו מצב בו התמורה המלאה
שסוכמה בעד השיק, ומה שמשה סיפק לבסוף, שניהם קצובים (כלומר ניתנים לכימות בקלות).

[ג] מצב שלישי – כישלון תמורה חלקי בלתי
קצוב

זהו מצב בו ניתנת תמורה כלשהי עבור השיק,
אך לא ניתן למדוד אותה או לכמת אותה יחסית למובטח.

כישלון תמורה בלתי קצוב, הינו מצב בו
התמורה איננה ניתנת לכימות, או שמורכב לכמת אותה, כגון כאשר התמורה איננה עומדת
בסטנדרטים או באיכות המובטחת.

מצב נפוץ לכישלון תמורה בלתי קצוב, הוא מצב
בו הסחורה שניתנת בעד השיק פגומה.

דוגמא פשוטה לכך, משה קיבל מאהרון שיק
תמורת סחורה מסוימת מסוג א’, אך סיפק לאהרון סחורה מסוג ב’ (באיכות פחות טובה).
במקרה זה, משה אמנם סיפק לאהרון סחורה (כלומר כישלון מתן התמורה איננו מלא), אך לא
כפי שסוכם בין הצדדים ברמת טיב הסחורה.

כאן ההפרש בין ערך הסחורה שניתנה תמורת
השיק, מול הסחורה שהובטחה, איננו ניתן לחישוב חשבוני פשוט, לכן כישלון התמורה הוא
“בלתי קצוב”.

כעת נעבור ונבחן את התמודדות הפסיקה של בתי
המשפט עם שלושת המצבים הללו.

לפי הפסיקה, העלאת טענה של כישלון תמורה
מלא, היא טענה טובה ויציבה כנגד צד קרוב (כלומר כאשר משה ואהרון הם הצדדים הישירים
לעסקה).

במידה שמשה לא סיפק שום תמורה לאהרון תמורת
השיק, אהרון יטען לכישלון תמורה, ומשה יצטרך להראות לבית המשפט שסיפק את התמורה
המובטחת עבור השיק.

כאשר משה סיפק חלק קצוב מהסחורה (כמו המקרה
השני הנ”ל), יטען אהרון לכישלון תמורה קצוב חלקי, וגם במקרה זה עשויה טענה זו
להוות הגנה טובה כנגד חלק מהחוב.

אם מדובר בחישוב חשבוני פשוט של החלק החסר
בסחורה מול סכום השיק, יוכל בית המשפט לפטור את אהרון מתשלום החלק שלא קיבל מתוך
סכום השיק הכולל.

בעניין זה אוכל להפנות כמקורות, לספרו של
ד”ר י. זוסמן, דיני שטרות (הוצאת בורסי, מהדורה 6 תשמ”ג) עמ’ 278, ואל
פסקי הדין בתיק ע”א 788/77 פרידמן נ’ אייכבאום, פ”ד לד(1) 138, ובתיק
ע”א 82/81 דו עץ בע”מ נ’ וייסנברג, פ”ד לז(2) 355.

כאשר משה סיפק תמורה בעד השיק, אך לא
לשביעות רצונו של אהרון (המצב השלישי הנ”ל), יוכל אהרון להעלות טענת כישלון
תמורה לא קצוב, אך זאת לחינם.

בפסיקה נקבע, כי כישלון תמורה חלקי לא
קצוב, איננו טענת הגנה ראויה כנגד תביעה שטרית.

כלומר, גם אם ניתן לכמת או לקצוב את כישלון
התמורה (לדוגמא באמצעות הערכת שמאי), עדיין יידרש אהרון לפרוע את השיק שמחזיק משה,
ולאחר מכן יוכל להגיש כנגד משה תביעה כספית בבית משפט, בדרישה להשיב את הסכום
ששילם בעודף למשה מתוך השיק.

במסגרת התביעה יברר בית המשפט את התמורה
החלקית שקיבל אהרון ממשה תמורת השיק, ואם ימצא שאכן התמורה איננה תואמת את
הסיכומים שבין הצדדים (מבחינת איכות, טיב, כמות או כל סיבה אחרת), ייתן פסק הדין
המורה למשה להשיב לאהרון את ההפרש.  

מקור משפטי לעניין טענת כישלון תמורה בלתי
קצוב של שיק, הינו ספרו של המלומד ש. לרנר, דיני שטרות, מהדורה שניה עמ’ 294, וכמו
כן פסק הדין בתיק ע”א 216/73 סולומונוב נ’ אברהם, פ”ד כח(1) 184, ובתיק
ע”א 638/70 גימנסיה נ’ אדלר, פ”ד כה(2) 679.

מכאן נעבור למצב רביעי – של סיחור השיק.

כלומר, העברתו לצד שלישי שאיננו קשור למשה
ואהרון.

הדוגמא הפעם הינה, שמשה קיבל מאהרון שיק, והשיק
לא “שורטט” (לא נרשם עליו “למוטב בלבד”).

במקרה כזה משה יכול להסב את השיק לצד שלישי שלא
קשור לאהרון, נכנה אותו יוסף.

משה איננו מספק לאהרון תמורה עבור השיק, אך
השיק כבר איננו בידיים של משה, ובמקומו נכנס לתמונה יוסף ודורש מאהרון שישלם את
סכום השיק.

אהרון מסרב לשלם ליוסף את סכום השיק, מפני שלא
קיבל את התמורה ממשה.

מה קורה במצב כזה ?

ובכן, ההלכה הפסוקה של ביהמ”ש העליון
במקרה זה נקראת הלכת טל טריידינג קורפ (רע”א 8301/13 טל טריידינג קורפ נ’ בנק
לאומי, (פורסם בנבו, 14.11.13)). זהו פסק דין שהחליף את ההלכה הפסוקה הוותיקה הקודמת
המכונה הלכת גויסקי (ע”א 333/61), שחייבה במשך כ-50 שנים.

במסגרת הלכת טל טריידינג קורפ, קבע בית
המשפט העליון כי רק מי שאוחז כשורה בשיק, יוכל להתגבר על הגנה של כישלון תמורה מצד
מי שהשיק הוסב על שמו. יחד עם זאת, במקרה שבו מי שמחזיק בשיק איננו אוחז כשורה
(כהגדרתו בפקודה), לא יוכל לגבות את השיק שהוסב על שמו, והעלאת טענה מסוג כישלון
תמורה תעמוד לטובתו כהגנה טובה מול הניסיון לפרוע את השיק שהוסב.

לפי סעיף 28 לפקודה, מי “שאוחז
כשורה” בשיק, הינו מי שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין, נעשה בעליו לפני שעבר
זמנו, ולא הייתה לו ידיעה שהשיק חזר קודם לכן. כמו כן מי שנטל את השיק בתום לב,
ובעד ערך וסיחר אותו לאחר ללא ידיעה שנפל פגם בעסקה.

המסקנה הינה, שאם אהרון מסר למשה שיק, ומשה
הסב אותו על שם יוסף, עדיין יוכל אהרון לטעון כנגד יוסף (שאיננו צד ישיר לעסקה בינו
לבין משה) טענה של כישלון תמורה, במקרה שנפלו כשלים כלשהם בשיק או בעסקה באופן
כולל, והגנה זו תהיה הגנה טובה כנגד יוסף.

כך לדוגמא, במקרה שנפל פגם טכני כלשהו בשיק.

כמו כן לדוגמא, במקרה בו יוסף ידע שניתנה
הוראת ביטול לשיק, ולמרות זאת הפקיד אותו בבנק.

דוגמא נוספת, במקרה של ידיעה מצד יוסף
שאהרון לא קיבל תמורה בעד השיק ממשה, ולמרות זאת נטל את השיק של אהרון ממשה (חוסר
תום לב).

כמובן שתמיד מומלץ לכתוב על השיק
“למוטב בלבד”, ואז לחסוך את הקשיים והבעיות שבהסבה.

כרגיל, במידה שיש שאלות או אי בהירויות לגבי מאמר זה,
אשמח להשיב לכל פנייה שלכם ללא תשלום ו/או חיוב, בטלפון 050-9190171, 04-6784017.

ניתן גם לפנות אלי בכל עת בדואר אלקטרוני לתיבה Yuvlaw@gmail.com.

יובל שבתאי, עו”ד