הגדלת מזונות ילדים למרות שסוכמו בהסכם גירושין של ההורים

הגדלת מזונות ילדים למרות שסוכמו בהסכם גירושין של ההורים

במאמר זה אבחן את סוגיית האפשרות לשינוי מזונות קטינים (ספציפית הגדלה)
למרות שדמי המזונות סוכמו בין ההורים בהסכם גירושין, כאשר הסכם זה קיבל תוקף מחייב
של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה, או בבית הדין הרבני האזורי.

לעתים קורה, שגובה מזונות הילדים שסוכם בהסכם הגירושין של ההורים, מקפח את
הילדים, ונקבע בין ההורים שלא על בסיס טובת הילדים, אלא משיקולים זרים של ההורים
(לדוגמא, במצב שהורה אחד הסכים למזונות נמוכים, בתמורה להסכמה לגירושין).

ההלכה הפסוקה קובעת, כי הגדלה של מזונות ילדים לאחר שנקבעו בפסק דין, הינו
הליך מסובך ונדיר המצריך שינוי נסיבות מהותי (כלומר, שהתרחש שינוי מיוחד ובלתי
צפוי, המשפיע על יכולת החייב לשלם מזונות, או המגדיל במפתיע את הצרכים של הילדים).
   

מאחר שהאינטרס של מערכת בתי המשפט הינו לסיום ההתדיינות (דוקטרינת “מעשה
בית דין”), שינוי במזונות לאחר שנקבעו בפסק דין נתקל לרוב בסירוב מצד בית
המשפט.

יחד עם זאת, מסלול שינוי המזונות לפי דרישת הילדים (המכונה גם “תביעה
עצמאית” של הילדים) הינו מסלול פשוט יותר, ומתקבל לרוב בפחות התנגדות.

בעבר נקבע בפסיקה, כי הסכם בין ההורים איננו כובל את הילדים בעניין
מזונותיהם, ואיננו חוסם את דרכם לתבוע הגדלה של המזונות (ראה לדוגמא ע”א
591/81 פורטוגז נ’ פורטוגז, פ”ד לו(3) 449; ע”א 17/81 סער נ’ סער,
פ”ד לו(3) 207; ע”א 296/80 קנטי נ’ קנטי, פ”ד לד(4) 633; ע”א
109/75 אברהם נ’ אברהם, פ”ד כט(2) 690, ע”א 411/76 שר נ’ שר, פ”ד
לב(2) 449).

הרעיון שעמד מאחורי פסיקה זו, הינו שלעתים ענייניהם הפרטיים של ההורים
בהליך הגירושין, בכוונה או בהיסח הדעת, עלולים לבוא לפני האינטרסים של הילדים.
במקרים כאלה, קיים חשש בסיסי לכך לקיפוח האינטרס של הילדים, בידי הוריהם.  

על בסיס הגיון זה, התגבשה הלכה פסוקה לפיה נדרש הליך מזונות נפרד בשמם של הילדים,
אשר במסגרתו יאשר בית המשפט הסכם הנוגע למזונותיהם, ובהיעדר הליך כזה לא יהיו הילדים
מחויבים על פי הסכם הגירושין של הוריהם, אפילו אם ההסכם אושר בפסק הדין (ראה
לדוגמא ע”א 404/07 עברון נ’ עברון, פ”ד כה(1) 373).

בשלב מסוים השתנתה הפסיקה הנ”ל, ונקבע כי הסכם גירושין בין הורים בעניין
מזונות הילדים אינו מתבטל אוטומטית, אלא נבחן כל מקרה/הסכם לגופו (“המבחן
המהותי”). לפי המבחן, במקרה שמזונות הילדים נדונו בבית המשפט לגופם, גם אם לא
הוגש בעניין זה הליך נפרד בשם הילדים, עדיין מזונות אלה יחייבו את הילדים, ובלבד
שבית המשפט בחן לעומק את ההסכם שנערך בין ההורים, ווידא כי הוא עומד בעקרון טובת
הילדים, ככל שהוא נוגע למזונותיהם (ראה
לדוגמא שר נ’ שר, פ”ד לב(2) 449; ע”א 289/82 דאובה נ’ דאובה, פ”ד
לו (4) 625; ע”א 544/82 חממי נ’ חממי, פ”ד לח (3) 605; ע”א
328/84 צארום נ’ צארום, פד”י לח (4) 136).

הלכה פסוקה זו השתכללה והתפתחה בפסק דין של בית המשפט העליון בתיק
בג”צ 4407/12 פלוני נ’ בית הדין הרבני הגדול (פורסם במאגרים, 07.02.13).

בפסק הדין הנ”ל, לסוגיית התביעה העצמאית של ילדים בנוגע למזונותיהם
והאבחנה בין תביעה “רגילה” לשינוי מזונות קטין לבין תביעה עצמאית של
קטין, כאשר בית המשפט העליון נדרש למבחן, או המבחנים, לשם אבחנה בין שני סוגים אלה
של תביעות.

לפי דעת הרוב בפסק הדין הנ”ל, נפסק כי המבחן הנוהג בשאלת התביעה
העצמאית הינו המבחן המהותי, לאמור, וכפי שהגדיר זאת כב’ השופט רובינשטיין,
“המבחן הוא, אפוא, אמיתיות ההליך בכל הנוגע לקטין, לאחר שבית המשפט וידא,
באמצעות ייצוג וחוות דעת לפי הנחוץ, כי ענייניו של זה נשקלים באופן שאינו טבול
בסכסוכי הוריו …”.

עוד מוסיף כב’ השופט רובינשטיין בהקשר זה: “והוא שכבר אמרנו: דיון
מהותי אמיתי בצרכי הקטין, יהיו אשר יהיו; “דן ופסק” – דן כפשוטו ובהמשך
פסק. לוא יהי”.

לפי פסק הדין, על מנת לקבוע האם המדובר בתביעת מזונות ילדים ראשונה, או בתביעה להגדלת
מזונות עקב שינוי מהותי בנסיבות, יש לעשות שימוש בבדיקה מהותית, דו שלבית, כפי
שסוכמה על ידי כב’ השופט י’ עמית בפסק הדין הנ”ל :

בשלב הראשון, יש לבחון האם התקיים דיון ענייני במזונות הקטינים.

נקודת המוצא היא שבית המשפט בחן גם את עניינם של הקטינים כאשר אישר את
ההסכם בין הוריהם.

אם התמלאה דרישה זו, התביעה תיבחן במסלול של תביעה לשינוי מזונות עקב שינוי
נסיבות מהותי.

בשלב השני, במידה ולא התמלא השלב הראשון המתואר לעיל, אז יש לבחון האם
בפועל הקטינים אכן קופחו בסכום המזונות שנפסק לזכותם בעת אישור הסכם הגירושין.

במסגרת זו, על בית המשפט לבחון את גילו של הקטין, צרכיו הבסיסיים, צרכיו
המיוחדים והכנסות כל אחד מההורים. ככל שנמצא שהקטין לא קופח במזונותיו, אין טעם לפתוח
את ההסכם מחדש, אף אם לא נתמלאה הדרישה הראשונה של דיון ענייני במזונות הקטינים.

סיכומו של דבר, בעת הגשת תביעה להגדלת מזונות ילדים שנקבעו בהסכם גירושין
של הוריהם :

1. תחילה בוחן בית המשפט אם נערך דיון רציני בסוגיית המזונות.
2. אם נערך דיון רציני, יעבור בית משפט לבדוק אם התקיים שינוי מהותי בנסיבות (בצרכים של הילדים או ביכולת התשלום של ההורים).
3. אם לא נערך דיון רציני, יבחן בית המשפט האם המזונות בהסכם אכן מקפחים את הילדים.
4. אם סכום המזונות סביר בנסיבות, בית המשפט לא יפתח את ההסכם לבחינה חדשה.
5. אם יסבור בית המשפט שהמזונות מקפחים את הילדים, יבחן וישנה אותם.

לפי דעת הרוב בפסק הדין הנ”ל, נטל ההוכחה בתביעה עצמאית של הילדים להגדלת
מזונותיהם, הינו על מי שמבקש להסתמך על ההסכם (לרוב האבא). יחד עם זאת, אין מדובר
בנטל כבד, ולפי כב’ השופט עמית בפסק הדין “די להראות שאין אינדיקציה לכך שבית
המשפט אכן לא נתן דעתו לשאלת המזונות בעת שאישר את ההסכם.”

המסקנה הסופית הינה שכאשר סכום המזונות בהסכם הגירושין איננו סביר, או
מקפח, בית המשפט יאפשר לילדים להגדיל את מזונותיהם במידה שיגישו באמצעות ההורה
המגדל אותם (ההורה “המשמורן”) תביעה חדשה-עצמאית לקביעת מזונות.

רגיל, במידה
שיש שאלות או אי בהירויות לגבי מאמר זה, אשמח להשיב לכל פנייה שלכם ללא תשלום ו/או חיוב, בטלפון 050-9190171,
04-6784017.

ניתן גם לפנות
אלי בכל עת בדואר אלקטרוני לתיבה Yuvlaw@gmail.com.

יובל שבתאי,
עו”ד