יישום המגמות החדשות בפסיקת מזונות קטינים נכון שנת 2020

במאמר זה אנסה לסדר בקצרה את התכנים העיקריים הנוגעים לפסיקת מזונות ילדים בשנים האחרונות, ובמיוחד לאור חלחול הפסיקה החדשה של ביהמ”ש העליון בירושלים אל הערכאות השונות שמתחתיו, ויישומה בשורת פסקי דין חדשים.

ביום 19.07.17 נפל דבר בישראל, כאשר ביהמ”ש העליון בירושלים דן בסוגיית פסיקת מזונות ילדים במקרה של משמורת משותפת בתיק בע”מ 919/15, ובהרכב של 7 שופטים שינה את הגישה הרווחת בפסיקה הישראלית לא רק לגבי מצבים ספציפיים של משמורת משותפת, אלא לגבי מזונות ילדים בכללותם.

בפסק הדין הנ”ל, נקבעה הלכה חדשה לפיה בגילאי 6-15 שנים, חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית ובשים לב לכלל נסיבות המקרה.

היות שתחולת ההלכה החדשה הינה מגיל 6 שנים ואילך, חשוב לציין במספר מילים את ההלכה הקודמת, ולו לשם השוואת המצבים.

לפי ההלכה שקדמה לפסק הדין בתיק בע”מ 919/15, מחויב היה אב במזונות ילדים מדין תורה עד הגיעם לגיל 15 שנים. עם הגיעם לגיל 15 שנים ואילך, הייתה חלה חובת מזונות (כיסוי הוצאות) שווה לשני ההורים, מדין צדקה.

לפי ההלכה הקודמת, בתי המשפט השונים נהגו לפסוק ולחייב אב בדמי מזונות, לפי עלות צרכיו הבסיסיים של הילד, אשר נאמדה באופן כללי בסכום מינימלי הכרחי של 1,300-1,400 ₪ לחודש, לא כולל הוצאות חינוך ומדור (ראה לדוגמא פסק הדין בתיקים בר”ע (מחוזי ת”א) 1895/02 ב.י. נ’ ב.נ. (2003); ע”מ 789/05 (מחוזי י-ם) ע.ד. נ’ ע.י. (2006); בע”מ 8542/10 פלוני נ’ פלונית (2010).

הכוונה הייתה שהאב חויב בתשלום מזונות, בעוד האם פטורה מהם, עד הגיע הילד לגיל 15 שנים, אולם החובה האבסולוטית שחלה על האב הייתה רק עד הגיע הילד לגיל 6 שנים (מה שמכונה בפסיקה “קטני קטינים”). חיוב חד צדדי זה, נבע מהוראות הדין האישי החל על יהודים בתחום המזונות (דהיינו הדין העברי), מכוח סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי”ט-1959 (המכונה גם “חוק המזונות”).    

על מנת ליישם עקרונות של שוויון וצדק, תוך מניעת התנגשות ישירה עם הוראות הדין העברי, נהגו בתי המשפט בטרם הפסיקה החדשה, לחייב את האב במזונות מצומצמים ככל הניתן, דהיינו בכיסוי הוצאות שהן בגדר הבסיסי וההכרחי עבור הקטין, מתוך ההבנה כי את יתרת ההוצאות תידרש האם להשלים (זאת כאמור עד גיל 15 שנים).

במסגרת פסק הדין בתיק בע”מ 919/15, בוצעה פרשנות מחודשת של הוראות הדין העברי (כאמור במטרה שלא להתנגש עם החוק הנ”ל), ואומצה פרשנות לפיה ניתן לראות בשני ההורים כמחויבים במזונות הקטינים החל מגיל 6 שנים. למרבה הצער, לא קיימת פרשנות לדין העברי, התומכת באימוץ חלוקה שוויונית לילדים מתחת לגיל 6 שנים, לפיכך חל בעניינם ההסדר הקודם (כלומר חיוב אבסולוטי לאב).

יש הטוענים שההסדר החדש טמון בפסק הדין בתיק בע”מ 919/15, ויש הטוענים כי ההסדר החדש אומץ בפרשנות של פסק הדין הנ”ל. כך או כך, ההלכה הפסוקה החדשה קובעת כי שני ההורים חייבים במזונות הילד, החל מגיל 6 שנים.

לפי ההלכה החדשה, בית המשפט הדן בנושא מזונות הילד מעל לגיל 6 שנים, נדרש לשקול  את כלל הצרכים, כולל צרכי ההורים והילדים הסמוכים על שולחנם, אל מול כלל מקורות הפרנסה, כולל השתכרות ההורים בפועל ובכוח ורכושם העשוי לשמש לשם מימון אותם הצרכים (ראה ע”א 4480/93 פלונית נ’ פלונית, פ”ד מח(3) 461; ע”א 591/81 פורטוגז נ’ פורטוגז, פ”ד לו(3) 449; ע”א 466/82 גרובשטיין נ’ גרובשטיין, פ”ד לו(4) 157).

משמעות הדברים היא, שיש לבחון את נשיאת ההורים במזונות הילד בדרך של שוויון מהותי, תוך בחינת כלל הצרכים אל מול כלל היכולות, ותוך התחשבות בנטל המוטל על כל אחד מההורים. כך פסקו בתי המשפט המחוזיים, שפירשו את פסק הדין בתיק בע”מ 919/15 (ראה עמ”ש (ת”א) 14612-10-16 פ.ב. נ’ א.ב. (2017); עמ”ש (ת”א) 33549-04-16 פלונית נ’ פלוני (2017); רמ”ש (מרכז) 14655-06-17 ר.ק. נ’ ד.ק. (2017)).

לשם קביעת חיוב המזונות על בית המשפט לקבוע ממצאים בארבע שאלות עובדתיות: (א) צרכי הילד ועלותם; (ב) יכולתם הכלכלית של שני ההורים; (ג) יחסיות יכולתם הכלכלית, האחד מול רעהו; (ד) חלוקת המשמורת ולמעשה הסדרי השהות. בעניין זה, אף הוצעה נוסחת חישוב בתיק עמ”ש (ת”א) 2649-01-16 פלונית נ’ פלוני (2018).

פסיקה מאוחרת יותר, דחתה את הרעיון של תחשיב נוקשה של המזונות, והגישה העדכנית הינה שסכום המזונות אינו פועל יוצא של חישוב מתמטי בהתאם לנוסחאות, ותכלית הנוסחאות לשמש כלי עזר, אך אין הן בבחינת חזות פני הכל. נקבע כי יש לבחון את שיעור המזונות “ממעוף הציפור”, או על דרך האומדנא, כלומר האם פסיקת המזונות מאפשרת את קיום שני התאים המשפחתיים של ההורים שנפרדו, ואין די אך בחישוב מתמטי, על פי נוסחה שוויונית לכאורה, אשר לעיתים תוצאתו אינה מאפשרת את קיומם הכלכלי של שני משקי הבית (ראה עמ”ש (ת”א) 32172-11-17 ע.ש. נ’ נ.ש. (2019); עמ”ש (ב”ש) 30516-10-18 י.א. נ’ ש.ר. (2019)).

בין יתר השיקולים שיש להביא בחשבון בעת חישוב המזונות לפי ההלכה הפסוקה, “יש להימנע במידת האפשר בחלוקת נטל המזונות מיצירת “בית עשיר” ו”בית עני”, דבר שיש לו השלכות לא פשוטות מעבר להיבט החומרי-כלכלי, הן על “ההורה העני” והן על הילדים” (ראה בע”מ 919/15, סעיף 8 לפסק דינו של כב’ השופט מ’ מזוז).

שורה תחתונה, בעת פסיקת מזונות ילדים מעל גיל 6 שנים, בית המשפט נדרש לקבוע ממצאים עובדתיים ביחס לפרמטרים הבאים:

(א) צרכי הילדים – יש לקבוע את גובה הצרכים תלויי השהות ובכללם מדור והוצאות מדור; הצרכים שאינם תלויי שהות. צרכים חריגים/הוצאות חריגות – והכל “עד כדי רמת החיים לה הורגל ערב הפירוד, או שלה היה ראוי ללא הבחנה בין הכרחי ללא הכרחי.”

(ב) יכולות כלכליות של ההורים –יש לקבוע את היכולות הכלכליות של כל אחד מן ההורים מכל המקורות העומדים לרשותם, “לרבות” שכר עבודה.

(ג) קביעת היחסיות של היכולת הכלכלית של ההורים, האחד מול רעהו – נתון זה רלוונטי ביחס לצרכים שאינם תלויי שהות ולצרכים החריגים.

(ד) חלוקת המשמורת בפועל – נתון יילקח בחשבון לעת קביעת חלוקת הנטל בין שני ההורים ביחס לצרכים תלויי שהות יחד עם נתון היכולות הכלכליות של ההורים (ראה עמ”ש 14612-10-16 פ.ב. נ’ א.ב, פורסם בנבו).

הרעיון העומד בבסיס המגמה החדשה בתחום מזונות הילד הינו, שבמצב בו יכולתם הכלכלית של ההורים דומה, משכורותיהם אינן רחוקות זו מזו, והילד נמצא במשמורת משותפת תוך חלוקת זמנים שוויונית בין ההורים, כל אחד מההורים יכסה את הוצאות הילד כשהוא מצוי בחזקתו (תוך ביטול החיוב במזונות). ככל שאחד הפרמטרים הנ”ל נוטה למצב של חוסר שוויון, ישפיע הדבר על גידול/הפחתת המזונות.

אחת התופעות שנלוו לפסק הדין בתיק בע”מ 919/15, הייתה דרישה של אבות רבים שכבר ניתן בעניינם פסק דין (בו חויבו במזונות הילד), לשנות את המזונות ולהפחיתם, בהתבסס על הפסיקה החדשה שפורטה לעיל.

כידוע, ההלכה העניין זה לא השתנתה, ושינוי שיעור מזונות ילד שנקבע בפסק דין מצריך הוכחת “שינוי נסיבות מהותי”, כאשר על ההורה העותר לשינוי דמי המזונות מוטל הנטל להוכיח כי חל שינוי שלא ניתן היה לצפותו מראש. השינוי המדובר נדרש להיות מהותי ומתמשך ולא אך זמני (ראה תמ”ש 957/93 פלונית נ’ אלמוני, פס”מ נד (3) 133; ע”א 363/81 פייגה נ’ פייגה, פ”ד לו (3) 187; ע”א 442/83 קם נ’ קם, פ”ד לח(1) 767)).

לפי ההלכה בתחום שינוי המזונות, הוכחת השינוי מבוססת על יסודות עובדתיים שיש לתמוך במסמכים וראיות (ראה ע”א 442/83 קם נ’ קם, פ”ד לח (1) 767)). לפי ההלכה הפסוקה, אין לצאת מתוך הנחה כי כל שינוי נסיבות מביא לשינוי אוטומטי של דמי המזונות (ראה ע”א 1880/94 קטן נ’ קטן, פ”ד מט (1) 215).

חשוב לציין בעניין זה, כי פסק הדין המקורי תמיד מהווה נקודת המוצא במסגרת הדיון בתביעה להגדלה או הפחתת מזונות. בית המשפט אינו בודק מלכתחילה את צרכי הילדים ויכולת החייב, אלא בוחן אך את שאלת שינוי הנסיבות מעת מתן פסק הדין (ראה עע”מ (ת”א) 77/97 סלמי נ’ סלמי).

עקרונות אלה יושמו גם לגבי דרישה להפחתת מזונות לאחר תיק בע”מ 919/15.

רוב רובם של שופטי בית המשפט לענייני משפחה סברו כי אין תחולה רטרואקטיבית להלכת 919/15 ביחס לפסקי דין חלוטים למזונות שניתנו קודם לאותה הלכה.

אותם בתי משפט הבהירו כי אין מקום להחלת ההלכה החדשה כאשר מדובר בהסכם גירושין הכולל הסכמות לעניין מזונות הצדדים. גישה זו נבעה הן מתוך הרצון לשמור על חופש החוזים וההנחה כי ההורים בעת הסכמתם ידעו כי אפשר הוא שהדין ישתנה, הן בשל כך שהסכם גירושין הוא הסכם מורכב הכולל הסכמות רבות ושונות אשר האחת תלויה בשנייה ובמרחק הזמן לא ניתן לבודד כל הסכמה והסכמה והסיבה שהביאה לגיבושה בדרך כזו או אחרת והן בשל החשיבות בשמירה על יציבות משפטית (ראה לדוגמא תמ”ש 29329-07-16 ג’. ואח’ נ’ ג’ (2017); תמ”ש (י-ם) 51305-01-16 נ.ש. נ’ ח.ש. (2018) תלה”מ (י-ם) 13751-02-17 ל.כ. נ’ מ.ב.ה. (2018); תלה”מ (ת”א) 19775-08-17 ב.ש. נ’ י.ש. (2018); תמ”ש (פ”ת) 61453-06-13 פלוני נ’ פלונית (2017); תמ”ש 8390-10-17 פלוני נ. פלונית (2018); תמ”ש (חי’) 29972-07-16 ר.ס. נ’ ש.ס (2018)).

לאחר חילוקי דעות רבים, דרך המלך שנקבע בפסיקה לעניין הפחתת מזונות מכוח הלכה החדשה, הינה כי במקרים אלה, בע”מ 919/15 כשלעצמו אינו מהווה עילה יחידה לשינוי נסיבות לצורך שינוי דמי המזונות, אלא יש ללכת בדרך הביניים אשר עיקרה הוא כי אך ורק אם יוכח שינוי נסיבות עובדתי, יידרש בית המשפט לבחינת שיעור המזונות ובכלל זה יבחן את השלכותיו של בע”מ 919/15 על שיעור המזונות.

בחינת שינוי הנסיבות העובדתי לאחר בע”מ 919/15 תעשה, מחד גיסא, באופן קפדני פחות, המאפשר התערבות בשיעור המזונות גם בשינויים עובדתיים המהותיים פחות מאלו שנדרשו עד כה לצורך הוכחת שינוי נסיבות המצדיק התערבות בסכום מזונות מוסכם ומאידך גיסא, תוך הקפדה על דרישת תום ליבו של האב.

באשר לפסיקת מזונות לילד שטרם מלאו לו 6 שנים, יש לזכור כי פסיקת המזונות אמורה להמשיך לחול עד הגיעו לגיל בגרות לפחות. לפיכך, בשלב מסוים של החיוב, יעבור הילד את גיל 6 שנים, ואין זו כוונת ההלכה הפסוקה להביא למצב שבו האב יידרש לפתוח אוטומטית הליך חדש כדי לפסוק מזונות שונים (או לבטלם כליל).

לפי הפסיקה חדשה, פסיקת בתי המשפט נוהגת לכלול בפסק דין המזונות התייחסות הן לחיוב במזונות עד גיל 6 שנים, וחיוב אחר מגיל 6 שנים ואילך.  

כרגיל, במידה שיש שאלות או אי בהירויות לגבי מאמר זה, אשמח להשיב לכל פנייה שלכם ללא תשלום ו/או חיוב, בטלפון 050-9190171.

ניתן גם לפנות אלי בכל עת בדואר אלקטרוני לתיבה Yuvlaw@gmail.com.

יובל שבתאי, עו”ד