אופן חישוב מזונות ילדים לפי ההלכה החדשה

במאמר אחר שפורסם באתר המשרד, פורטה סקירה עדכנית של מצב פסיקת מזונות הקטינים נכון להתפתחויות שחלו בעקבות ההלכה החדשה (פסק הדין בתיק בע”מ 919/15). למען הנוחיות, שם המאמר הנ”ל הינו “יישום המגמות החדשות בפסיקת מזונות קטינים נכון לשנת 2020”.

במאמר זה אפרט את האופן שבו מחושבים מזונות קטינים (החל מגיל 6 שנים ואילך) לאור פסק הדין בתיק בע”מ 919/15, ופסקי הדין שפורסמו בעקבותיו.

לאחר פרסום פסק הדין בתיק בע”מ 919/15, נדרשו הערכאות המשפטיות לפרשנות אודות אופן יישום תחשיבי המזונות בפועל, תחת ההיגיון שעלה בהלכה הפסוקה החדשה הנ”ל.

פסק הדין המנחה בעניין זה, יצא מביהמ”ש המחוזי בתל אביב (כב’ השופט שאול שוחט) בתיק עמ”ש 14612-10-16 פ’ ב’ נ’ א ב’ (20.12.17).

במסגרת פסק הדין בתיק עמ”ש 14612-10-16, נקבע כי פסק הדין בתיק בע”מ 919/15 איננו מתמקד אך ורק בפסיקת מזונות ילדים בגילאים 6 שנים עד 16 שנים המצויים במשמורת משותפת בלבד (תוך חלוקה שווה של זמני השהות אצל כל אחד מההורים), או בהורים בעלי יכולת כלכלית שווה. לפי פסק הדין הנ”ל, משפיעות תוצאות בע”מ 919/15 על אופן חישוב המזונות בכל התחום בכללותו.     

לפיכך, קיימים מספר קריטריונים שעל בית המשפט לבחון בבואו לפסוק מזונות ילדים, כולל:

[א] צרכי הילדים – יש לקבוע את גובה הצרכים “תלויי השהות” ובכללם מדור והוצאות מדור; הצרכים “שאינם תלויי שהות”; צרכים חריגים/הוצאות חריגות – והכל “… עד כדי רמת החיים לה הורגל(ו) ערב הפירוד או שלה היה (ו) ראוי(ים) ללא הבחנה בין הכרחי ללא הכרחי”.

הצרכים “תלויי השהות” של הילד, הם הצרכים הבסיסיים האישיים של הילד, כגון מזון, ביגוד והנעלה, הוצאות חינוך בסיסיות, הוצאות בילוי ופנאי, הוצאות נסיעה וכיו”ב.

הצרכים “שאינם תלויי שהות” של הילד, הם הצרכים של הילד שאינם נוגעים למקום בו הוא נמצא, כגון הוצאות הבריאות של הילד (תשלומי קופת חולים לדוגמא), הוצאות חוגים והעשרה, קייטנות וכיו”ב.

לפי הפסיקה, “… צרכיו של קטין אינם צרכי עוני, הם צרכים סבירים במובחן מחיי מותרות, ואמורים לשקף לא רק את קצב הגדילה בגיל הצעיר המצריך ביגוד והנעלה חדשים מעונה לעונה, אלא גם את העלייה ברמת החיים ואת ההתפתחות הטכנולוגית המכניסה לסל הצרכים ההכרחיים מוצרים שלא היו בו קודם.

מזון הילד אמור לכלול מוצרי בשר ודגים, מוצרי חלב, פירות וירקות, מותר לקטין לקבל מעת לעת ממתק, ללקק גלידה ולאכול חטיף, להסתפר אצל ספר, ועדיין לא חצינו את קו הצרכים ההכרחיים.

הקטינים נזקקים לבגדי קיץ ולבגדי חורף, למעיל, לסוודר, לגופיות ותחתונים, לפיג’מה לחורף ופיג’מה לקיץ, סנדלים, גרביים, נעלי חורף, נעלי שבת, נעלי בית, נעלי ספורט לשיעור ספורט, שמיכת קיץ, שמיכת חורף, מצעים, מגבות, בגד ים, צעצוע או משחק מדי פעם, אף “מתנות קטנות” למסיבת יום הולדת של ילדי הגן או הכתה.

יש צורך לממן תחפושת לפורים, בגד לבן לחג שבועות, חולצה מיוחדת לתנועת הנוער, ואם מדובר בקטינה, היא זקוקה לשמלה, לאביזרי שיער, למוצרי היגיינה, לתכשיר נגד כינים, ועוד, ואם היא הולכת לחוג בלט, כמנהג הילדות, היא נזקקת גם לבגד ריקוד ולנעלי בלט. גם מחשב משקף הוצאה הכרחית בהיותו אביזר לימוד שווה לכל נפש …” (ראה פסק הדין בתיק עמ”ש (ת”א 32172-11-17 ע. ש., א. א. ש. נ’ נ. ש, 10.01.19).

[ב] היכולות הכלכליות של ההורים – בית המשפט העליון אינו נוקט בהיגד הכנסות ההורים אלא בהיגד רחב יותר. יש לקבוע את היכולות הכלכליות של כל אחד מההורים מכל המקורות העומדים לרשותם “לרבות” שכר עבודה.

[ג] קביעת היחסיות של היכולת הכלכלית של ההורים, האחד מול רעהו – נתון זה, כשלעצמו, ולעצמו, רלבנטי ביחס לצרכים שאינם תלויי שהות ולצרכים החריגים.

[ד] חלוקת המשמורת בפועל – נתון זה, המכוון לחלוקת זמני השהות, יילקח בחשבון לעת קביעת חלוקת הנטל בין שני ההורים ביחס לצרכים תלויי השהות, יחד עם הנתון של היכולות הכלכליות של ההורים.

על מנת להקל על הבנת הדברים, אפשט אותם ככל הניתן :

[א] בית המשפט שבוחן את המזונות שיש להטיל על כל אחד מההורים, צריך לבחון מספר עניינים.

[ב] הנתון הראשון שיש לבחון הוא את כלל הצרכים של הילד, לפי רמת החיים שלה היה רגיל לפני הפירוד של ההורים (לפני יצירת הרקע שהוביל לפירוד), או שלה הוא ראוי.

[ג] צרכי הילד מתחלקים ל-3 קטגוריות ראשיות – הראשונה, הם הצרכים “תלויי השהות” (כלומר אלה שמושפעים מהשהות בבית כל אחד מההורים); השנייה, הצרכים “שאינם תלויי שהות” (כלומר הצרכים שנשארים קבועים בלי קשר לשהות הילד אצל מי מההורים); השלישית, הצרכים החריגים.

[ד] הנתון השני שיש לבחון, הוא את היכולת הכלכלית של כל אחד מההורים (כולל הרכוש של כל אחד מהם ומקורות הפרנסה שלהם).

על בית המשפט לבחון את התא המשפחתי הספציפי הניצב לפניו, כדי להבטיח כי חלוקת הנטל תהא הולמת וראויה, בשים לב להכנסות ההורים וחלוקת זמני השהות תוך שטובת הילדים ניצבת כל העת לנגד עיניו. פסיקת המזונות תיעשה באמצעות איזון כולל של הכנסת המשפחה מכלל המקורות השונים, כאשר לעניין כושר ההשתכרות, יתחשב בית המשפט הן בגובה ההכנסה בפועל, הן בפוטנציאל ההשתכרות העתידי והן ברכוש הצדדים (ראה בע”מ 5750/03 אוחנה נ’ אוחנה (08.06.05); בע”מ 2433/04 צינובוי נ’ צינובי (02.10.05).

 [ה] הנתון השלישי, הינו הזמן שאותו מבלה הילד אצל כל אחד מההורים (מתוך ההבנה שככל שהילד מבלה יותר עם הורה אחד, כך מצטמצמות ההוצאות של ההורה האחר).

הוצאות הילד או צרכיו, נבחנים לפי ראיות שכל אחד מההורים מציג במסגרת ההליך המשפטי, אולם השופט היושב בדין גם מסוגל ומוסמך לקבוע על דרך האומדנא (השערה) את גובה ההוצאות תלויות השהות ושאינן תלויות שהות של הילד, ומבלי להיזקק להוכחתם בצורה מדויקת, וזאת בהתבסס על ידיעתו השיפוטית וניסיון חייו (ראה ע”א 687/83 מזור נ’ מזור, פ”ד לח(3) 29 , עמ’ 33).

יש לציין, כי אין מדובר בתחשיב מתמטי דקדקני ודווקני, אלא בתחשיב המבוסס על תחושתו של השופט באשר לזהות ההורה עליו מוטל עיקר הנטל בגידול הילדים, ומתוך כך לשקלול – לאו דווקא מתמטי מדויק – של הפרמטרים הנזכרים לעיל (ראה עמ”ש 11623-07-17 פורסם בנבו מיום 24.06.18; עמ”ש (ת”א) פלוני נ’ פלונית 32172-11-17 (פורסם בנבו 10.01.19)).

יש לציין, כי בפסק הדין בתיק עמ”ש (ת”א) פלוני נ’ פלונית 32172-11-17, נקבע :

“נוסחה מתמטית מדויקת המשקללת את היחס בין זמני השהות ובין האמצעים הכלכליים של כל אחד מההורים, גוזרת אותו מהסכום המשקף את צרכי הקטין ומעמידה את סכום החיוב בדיוק על התוצאה המתקבלת – עלולה לפתוח פתח להתדיינויות סרק במקרים בהם אחד ההורים לא כיבד את הסדרי השהות או נבצר ממנו לעשות כן (מחלה, מילואים, נסיעת עסקים לחו”ל, ושאר סיבות) ושהה עם הילדים פחות מ”כפי חלקו”. אם החיוב הוא “על השקל” עשויות לקום טענות שבסיסן בהתחשבנות בין ההורים באשר לחישוב מספר הימים המדויק בחודש בהם שהה הקטין אצל כל אחד מהם, באופן המצדיק טענה לקיזוזים או לתוספות.”

עניין נוסף שחשוב לציין, הוא שלאור החלוקה החדשה לצרכים תלויי שהות וכאלה שאינם תלויי שהות, נוהגים בתי המשפט לבחור אחד מההורים (המכונה בתואר “ההורה המרכז”), ולהטיל עליו את משימת ריכוז התשלומים שאינם תלויי שהות, וביצוע תשלומים אלה לגורמים השונים. ההורה המרכז, יגבה את חלק התשלום שאינו תלוי שהות מההורה האחר, יוסיף את חלקו, וישלם (לדוגמא לבית הספר, החוגים, הקייטנות וכו’).

לסיכום העניין אפרט את עיקרי הדברים בנקודות :

1. לאחר פרסום ההלכה הפסוקה החדשה (בע”מ 919/15) קבעו בתי המשפט קריטריונים לקביעת המזונות הילד.
2. הקריטריון הראשון שנבדק הוא צורכי הילד מכל סוג, לפי רמת החיים הרגילה שלו.
3. הצרכים של הילד מתחלקים לצרכי תלויי שהות, לא תלויי שהות, והוצאות חריגות.
4. הצרכים “תלויי השהות” של הילד, הם הצרכים הבסיסיים האישיים של הילד, כגון מזון, ביגוד והנעלה, הוצאות חינוך בסיסיות, הוצאות בילוי ופנאי, הוצאות נסיעה וכיו”ב.
5. הצרכים “שאינם תלויי שהות” של הילד, הם הצרכים של הילד שאינם נוגעים למקום בו הוא נמצא, כגון הוצאות הבריאות של הילד (תשלומי קופת חולים לדוגמא), הוצאות חוגים והעשרה, קייטנות וכיו”ב.
6. הקריטריון השני הוא היכולות הכלכליות של ההורים מכל מקור, כולל רכוש, קצבאות ומקורות פרנסה.
7. הקריטריון השלישי הוא היחסיות ביכולת הכלכלית של ההורים (כדי לחלק ביניהם את הצרכים שאינם תלויי שהות וההוצאות החריגות).
8. הקריטריון הרביעי והאחרון, הוא חלוקת המשמורת בפועל, כלומר כמה זמן מחזיק כל הורה בילד.
9. בתי המשפט בוחנים קריטריונים אלה לא כנוסחה מתמטית, אלא לפי ראיות המוצגות בהליך, ולפי אומדן שמוסמך השופט לבצע בהתבסס על ידיעתו השיפוטית וניסיון חייו.
10. בתי המשפט נוהגים לבחור אחד מההורים (המכונה בתואר “ההורה המרכז”), ולהטיל עליו את משימת ריכוז התשלומים שאינם תלויי שהות, וביצוע תשלומים אלה לגורמים השונים.

כרגיל, במידה שיש שאלות או אי בהירויות לגבי מאמר זה, אשמח להשיב לכל פנייה שלכם ללא תשלום ו/או חיוב, בטלפון 050-9190171.

ניתן גם לפנות אלי בכל עת בדואר אלקטרוני לתיבה Yuvlaw@gmail.com.

יובל שבתאי, עו”ד