שיתוף בין בני זוג בפירות של נכסים חיצוניים לזוגיות, אשר שייכים רק לאחד מבני הזוג

שיתוף בין בני זוג בפירות של נכסים חיצוניים לזוגיות, אשר שייכים רק לאחד מבני הזוג

ברוב מערכות היחסים בין בני זוג, קיימים נכסים חיצוניים ופנימיים.

נכסים פנימיים הינם נכסים שנרכשו במסגרת קשר הזוגיות ואגב מאמץ משותף, והם נחשבים למשותפים לבני הזוג, גם אם נרשמו פורמאלית על שם אחד מבני הזוג.

נכסים חיצוניים הינם נכסים שהגיעו אל מי מבני הזוג ממקורות חיצוניים, שאינם נובעים מהזוגיות או ממאמץ משותף של בני הזוג.

דוגמאות לנכסים חיצוניים הינן מתנות שמקבל מי מבני הזוג מצדדים שלישיים, נכסי ירושה שמקבל מי מבני הזוג, וכספי פיצויים מסוימים שמקבל מי מבני הזוג. הרשימה המלאה שובצה במסגרת סע’5(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973.  

נכס חיצוני שייך עקרונית לבן הזוג שעל שמו הוא רשום, ובן הזוג האחר לא יוכל לקבל כל חלק ממנו במקרה של איזון משאבים לעת גירושין או פטירה.

אמנם ישנם מצבים ספציפיים בהם יוכל בן הזוג האחר לטעון לשיתוף בנכס חיצוני מכוח דין כללי או שיתוף ספציפי, אולם מדובר בחריג לכלל.    

יחד עם זאת, קיימים נכסים המוגדרים חיצוניים, אך פירותיהם עשויים להיות משותפים (פירותיהם הכוונה להכנסות ורווחים הנובעים מתוך הנכסים, כגון דמי שכירות מנכס מקרקעין, רווחים מהשקעות, או הפרשי ריבית בחסכונות ופיקדונות).

באופן הגיוני, כדי שפירות של נכס חיצוני, יהיו ברי שיתוף, הרי שצריכה להיות השקעה כלשהי של בן הזוג האחר באותו הנכס, או בהשגת הפירות עצמם.

מקרה אחד, הינו מצב בו הנכס החיצוני הושבח ע”י בן הזוג האחר במהלך הנישואים, באופן שהתוספת לערך הנכס החיצוני תיחשב כמאמץ משותף של בני הזוג. במקרה כזה, עשויה ההשבחה לגרור זכאות של בן הזוג האחר לחלק מהפירות (לעתים גם לזכויות בנכס עצמו).

מקרה נוסף, הינו מצב בו בן הזוג שהינו בעל הנכס, השקיע בנכס משאבים של המשפחה לצורך השבחתו, כך שקיים ערבוב בין הפירות לבין כלל הנכסים הזוגיים.

לדוגמא, מצב בו אחד מבני הזוג השקיע זמן ומאמץ מתמשכים בניהול נכס חיצוני, הרשום על שמו בלבד ומצוי בבעלותו הבלעדית, אשר הולידו את הפירות, אך מאידך הפחית את השקעתו בקופה המשותפת של הזוגיות. במצב כזה, ניתן לטעון כי ההשקעה המאסיבית של אותו בן זוג בהשגת הפירות הללו, הפכה את הפירות למשותפים.

הווה אומר, אם פלוני נטל כספים שקיבל בירושה, השקיע אותם במניות, והיה טרוד זמן רב ובאופן אינטנסיבי בניהול תיק ההשקעות למען ישיא רווחים, תוכל בת זוגו לטעון לזכויות ברווחים שישיאו אותן השקעות, בטענה כי זמנו ומרצו של פלוני בהשגת הרווחים, הגיעו מתוך המאמץ המשותף (דהיינו פלוני צמצם את עבודתו והכנסותיו למען ניהול תיק ההשקעות, על חשבון הקופה המשותפת, או שבת הזוג נאלצה להגביר את השקעתה בקופה המשותפת, על מנת לכסות את הזמן והמאמץ שהשקיע פלוני בהשגת רווחי ההון הנ”ל).

משוואה זו איננה בהכרח חייבת להיות פיננסית.

כך לדוגמא, אם פלוני השקיע את זמנו ומרצו בניהול תיק ההשקעות בנסיבות המתוארות בדוגמא דלעיל, וכפועל יוצא מכך נאלצה בת זוגו להשקיע מאמץ רב יותר בקיום המשפחה (דאגה לילדים, עריכת קניות לבדה, ביצוע משימות המשפחה המשותפות בכוחות עצמה וכו’), תוכל היא לטעון לשיתוף בפירות ההשקעה של פלוני, זאת גם במצב בו ההשקעה המאסיבית של פלוני בנכס החיצוני שלו, לא בהכרח צמצמה את הכנסת המשפחה.

דין דומה חל כאשר בת הזוג של פלוני סייעה לו בניהול הנכס.

במקרה זה, תוכל בת הזוג לטעון לזכאות לחלק מפירות הנכס, אך לא לנכס עצמו, היות שהשקעתה בנכס הובילה ליצירת הפירות.

ההיגיון המסתתר מאחורי האמור לעיל, הינו שאם בת הזוג לא הייתה משקיעה את זמנה בהשבחת הנכס, היא הייתה מסוגלת לעבוד ולהכניס כספים. לפיכך שיתופה בפירות הנכס, הן משום פיצוי על אובדן הכנסותיה הפוטנציאליות.

כמובן, שנטל ההוכחה לשיתוף בנכס חיצוני, מוטל על הטוען (דהיינו בן הזוג שהנכס איננו רשום על שמו), ואין מדובר בנטל זניח כלל.

יודגש כי לא כל השקעה זניחה של זמן או מאמץ של בן הזוג שהנכס על שמו, או כל הכבדה זניחה על בן הזוג האחר על חשבון ההשבחה, תשמש עילה מוצדקת לשיתוף. כמו במקרים אחרים, המבחן החל על מקרים אלה הינו ההיגיון הסביר והשכל הישר.

 לשם הקלה בהבנת העניין המורכב, אעלה מספר נקודות מרכזיות:

א. אלא במקרים חריגים, נכס שהגיע לאחד מבני הזוג שלא דרך מאמץ או השקעה משותפת, שייך לאותו בן הזוג בלבד (מוגדר “נכס חיצוני”);

ב. ישנם מקרים בהם “הפירות” (הרווחים וההכנסות) של אותו נכס חיצוני, יהיו בעצמם משותפים לבני הזוג (כולל בן הזוג שהנכס לא שייך לו);

ג. הנטל להוכיח שיתוף בפירות אלה, מוטל על בן הזוג האחר (מי שטוען לשיתוף);

ד. בעיקרון, כדי להוכיח שיתוף בפירות נכס חיצוני, בן הזוג הטוען לשיתוף חייב להוכיח שהשקיע באופן ישיר או עקיף בהשבחת הנכס החיצוני;

ה. השקעה ישירה יכולה להיות ניהול הנכס החיצוני ע”י אותו בן זוג, או כל צורה אחרת של פעילות בן הזוג האחר שהובילה להשבחה;

ו. השקעה עקיפה יכולה להיות ע”י גריעה מההכנסה המשפחתית הכוללת (לדוגמא כאשר בן הזוג שהנכס שייך לו, משקיע מאסיבית בנכס, וכתוצאה מכך גורע מהכנסת התא המשפחתי, באופן המחייב את בן הזוג האחר לצמצום, או לעבודה מוגברת, על מנת להשלים את ההכנסה החסרה שנוצרה כתוצאה מההשקעה המאסיבית של בעל הנכס);

ז. ההשקעה העקיפה הנ”ל לא חייבת להיות פיננסית, אלא יכולה להתבטא גם בהשקעה מוגברת של בן הזוג האחר בניהול התא המשפחתי (דאגה לילדים, עריכת קניות לבד, ביצוע משימות המשפחה המשותפות ללא סיוע בן הזוג האחר וכו’).

כרגיל, במידה שיש שאלות או אי בהירויות לגבי מאמר זה, אשמח להשיב לכל פנייה שלכם ללא תשלום ו/או חיוב, בטלפון 050-9190171.

ניתן גם לפנות אלי בכל עת בדואר אלקטרוני לתיבה Yuvlaw@gmail.com.

יובל שבתאי, עו”ד