טיפול בחובות והתחייבויות שהותיר אחריו אדם שנפטר

טיפול בחובות והתחייבויות שהותיר אחריו אדם שנפטר

כאשר נפטר אדם, ויורשיו מעוניינים לחלק את עיזבונו ביניהם, נוטים היורשים לרוב לשכוח כי ייתכן ואותו אדם הותיר אחריו גם חובות והתחייבויות.

דבר קיום חובות בולט יותר כאשר האדם נפטר חסר כל, עם תיקי הוצל”פ תלויים כנגדו, אך בולט פחות כאשר נפטר אדם נורמטיבי, שצבר זכויות סטנדרטיות, כגון דירת מגורים, חשבון עו”ש בבנק, וזכויות פנסיוניות בקרן כלשהי.

בשלב מסוים עלולים היורשים להתחיל לקבל מכתבי התראה מנושים שונים של המנוח, ולעתים אף לגלות כי צורפו לתיקי הוצל”פ שונים, המתייחסים לחובות של המנוח. בשלב זה עולה חשש שמא יידרשו היורשים לשלם את חובות המנוח.

לפיכך אנסה במאמר זה לעשות סדר בדברים, ולהבהיר אם אכן ניתן לחייב יורשים לשאת בחובות המנוח, ואם כן באיזה שיעור מהם.

תחילה חשוב לציין, למתן ההרגעה, כי יורש של מנוח איננו הופך עם פטירת המנוח לחייב בחובותיו, גם לא אם מדובר בקרובים בדרגה ראשונה (בני זוג וצאצאים). החובות הם אישיים אינדיבידואליים, ואינם עוברים בירושה.

יחד עם זאת, אם יש בעיזבון המנוח כספים, נכסים וזכויות, חובה תחילה לכסות בהם את החובות וההתחייבות של המנוח, ורק לאחר מכן לחלק את מה שנותר (נהוג לרוב גם לציין זאת במפורש בצוואה, אם המנוח ערך אחת).

לפי סעיף 107(א) לחוק הירושה, תשכ”ה-1965: “אחרי סילוקם של חובות העיזבון ושל המזונות מן העיזבון תחולק יתרת העיזבון בין היורשים.”

לפיכך ההליך החוקי הנדרש, הינו (לפני חלוקת העיזבון) פניה אל הנושים של עיזבון המנוח, בבקשה להודיע ליורשים אם ישנם חובות מה שיעורם.

לפי סעיפים 99 ו-123 לחוק הירושה, תשכ”ה-1965, חייבים היורשים (או מנהל העיזבון בשם היורשים, אם מונה אחד), להזמין כל אדם הטוען שיש לעיזבון חובות כלפיו, להגיש תביעת חוב בתוך תקופה של 3 חודשים.

תביעת החוב אמורה להיות מוגשת ליורשים (או מנהל העיזבון) בתוך 3 חודשים ממועד פרסום מודעה המזמינה את הנושים לפנות בנושא החובות, ואת ההודעה יש לפרסם בעיתון יומי בעל תפוצה ארצית (לרוב נהוג בשני עיתונים כאלה).

במידה שלא התקבלה פניה מנושה כלשהו בתוך 3 החודשים ממועד הפרסום, רשאים היורשים לחלק ביניהם את העיזבון.

במידה שהתקבלו תביעות חוב, יש לבחון אם הן אכן מוצדקות, ובמידה שהן מוצדקות יש לשלם את החובות מתוך העיזבון, לפני חלוקתו בין היורשים.

תחילה יש לכסות מתוך עיזבון את הוצאות הלוויה והקבורה (כולל עלות הצבת המצבה מעל הקבר), לאחר מכן הוצאות צו הירושה או קיום הצוואה (במידה ויש מנהל עיזבון אז גם את כיסוי הוצאותיו), ולאחר מכן החובות לנושים.

בעניין זה ראה הוראות סעיף 104 לחוק הירושה, תשכ”ה-1965.

גם את החובות לנושים משלמים לפי סדר עדיפות מסוים, כך שישנם מספר חובות בעלי דין קדימה חוקי (לדוגמא חובות לרשויות המס).

במידה שמתגלה כי החובות המוצדקים עולים על נכסי, כספי וזכויות העיזבון, עובר העיזבון להליך של חדלות פירעון (פשיטת רגל).

בעניין זה ראה הוראות סעיף 106 לחוק הירושה, תשכ”ה-1965.

בכל מקרה, עד שחולק העיזבון לא ניתן לבוא בדרישות ליורשים, אלא בגובה נכסי העיזבון (ראה סעיף 126 לחוק הירושה, תשכ”ה-1965). לפיכך חשוב שלא להתחיל לחלק את העיזבון אלא לאחר בירור נושא קיום החובות.

במידה שהיורשים פעלו כחוק, ביצעו את הפרסום הפומבי בעיתונות, ואיש מהנושים לא פנה והגיש תביעת חוב בזמן, היורשים פטורים מאחריות.

בעניין זה ראה סעיף 127(א) לחוק הירושה, תשכ”ה-1965, לפיו:

“חולק העיזבון אחרי שהוזמנו הנושים לפי סעיף 99 או לפי סעיף 123 ואחרי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אין יורש אחראי לחובות שלא סולקו אלא אם הוכח שידע עליהם בזמן החלוקה ועד כדי שוויו של מה שקיבל מן העיזבון.”

החריג לכך הינו אם היורשים ידעו על קיום החובות, והתעלמו מכך. מדובר במקרה בו הוכיח הנושה התעלמות היורשים מהחוב בחוסר תום לב, זאת גם אם נערך פרסום פומבי בעיתון (אך יודגש כי החריג יחול, רק אם הנושה הצליח להוכיח בערכאה שיפוטית בראיות, כי היורשים ידעו כל החוב, והתעלמו מכך).

ברור כי נטל ההוכחה על אותו נושה אינו קל, ויש להוכיח את הידיעה בראיות מהימנות.

לפיכך אלא אם מדובר בתרמית מצד היורשים, עצם הפרסום בעיתונות מהווה הגנה טובה כנגד כל דרישה עתידית של נושה, שלא פנה בדרישה בזמן.

גם במקרה שטעו היורשים, וחילקו את העיזבון בטרם הזמינו נושים להגיש תביעות חוב, עדיין לא הופכים היורשים לחייבים פתאום.

לפי סעיף 128(א) לחוק הירושה, תשכ”ה-1965: “חולק העיזבון בלי שהוזמנו הנושים ובלי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אחראי כל יורש לחובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העיזבון בזמן החלוקה; אולם אם הוכיח שלא ידע על חוב פלוני בזמן החלוקה, יהיה אחראי לו רק כדי שוויו של מה שקיבל מן העיזבון.”

דהיינו, במילים פשוטות, אם היורשים חילקו את העיזבון מבלי לברר אם יש חובות, יוכלו הנושים לדרוש מהיורשים להשיב את החוב עד לגובה העיזבון (אלא אם היורש יוכיח שלא ידע על החוב, ואז יידרש להשיב רק מה שקיבל מהעיזבון).

הווה אומר, אם היורש התעלם וחילק את העיזבון בלי לברר את חובותיו, עובר נטל ההוכחה מהנושה ליורש, להוכיח שעשה זאת בתום לב.

בכל מקרה, על מנת שלא להסתבך, מומלץ בחום לבצע פרסום מתאים בשני עיתונים לפני חלוקת כל עיזבון, ולשמור אסמכתאות לכך. במידה שקיים קושי ליורשים לעשות זאת, ניתן לפנות לעו”ד הבקיא בדיני ירושה, למילוי המשימה.

במידה שקיים תיק הוצל”פ למנוח/ה, עשויים היורשים לבקש למחוק את המוריש עקב פטירתו, ולהכניס בנעליו את יורשיו.

לעתים טרם יצא צו ירושה או צו קיום צוואה, לפיכך מבקש הנושה לצרף את הקרובים מדרגה ראשונה (בן זוג וילדים), כיורשים פוטנציאליים.

יצוין כי היורשים אינם מצורפים תחת הגדרת “חייבים”, אלא בהגדרת “גורם מסייע” (משמע צד לתיק ההוצל”פ שאינו חייב או זוכה).

במקרה כזה, במידה שהיורשים פעלו כשורה וביצעו פרסום פומבי, עליהם לפנות ללשכת ההוצל”פ בבקשה לגרוע אותם מהתיק.

בכל מקרה אם אדם הינו קרוב מדרגה ראשונה אך איננו יורש (לדוגמא אם הודר מהעיזבון לפי הוראת צוואה של המנוח), עליו לפנות ללשכת ההוצל”פ, ולהודיע על כך, בליווי אסמכתא (לדוגמא העתק צו הקיום והצוואה, המעידים כי לא נרשם כזוכה בכל חלק בעיזבון).

במידה שלא יעשו היורשים כן, עלול הנושה (בשלב מסוים) לקבל רשות להפעיל הליכי גבייה כנגד היורשים, דבר שרצוי להימנע ממנו מראש.

במידה שיש שאלות או אי בהירויות בנושא, אשמח לסייע בטלפון 050-9190171 או במיילyuvlaw@gmail.com..