האם בן זוג יכול לבוא בדרישות לבן הזוג האחר ביחס לקצבה המתקבלת בשל פרישה מוקדמת או נכות

במאמר זה אנסה להסביר מצב בן אחד מבני הזוג נפגע או נפצע, ומתחיל לקבל קצבה חודשית או תשלום גלובלי בשל אובדן כושר העבודה שלו. במקרה כזה עלול בן הזוג האחר לבוא בדרישות לקבל חלק מאותם הכספים, במיוחד אם בני הזוג פרודים, או בדרכם לגירושין.

לפיכך עולה השאלה, האם יש צדק ובסיס משפטי, לדרישות כאלה של בן הזוג האחר.

 

לפי סעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973:

“5.    (א)  עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –

 (2)   גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גמלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות;”

משמע, גמלה המשולמת בשל פגיעה רפואית, על פניו לא מקימה לבן הזוג האחר בסיס לדרישות.

 

לפי סעיף 14(ב)(2) לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע”ד-2014:

“אם החיסכון הפנסיוני הוא באמצעות צבירת זכויות לפי הסדר פנסיה תקציבית, לא יועבר לבן זוג לשעבר של חוסך שהוא גמלאי סכום כאמור בסעיף קטן (א)(1), במקרה שבו פרישתו של הגמלאי מעבודה הייתה בשל מצב בריאות לקוי, אלא מהקצבה המלאה המגיעה לגמלאי בעד אחד מהחודשים כמפורט להלן, לפי העניין, ואילך:

(א) בעד החודש שלאחר החודש שבו הגיע הגמלאי לגיל פרישת חובה;”

משמע, גם אם בן הזוג האחר יפנה לקרן הפנסיה בניסיון לקבל חלק מהקצבה של בן הזוג שנפגע, קרן הפנסיה תדחה את דרישותיו, לאור סעיף החוק שצוטט לעיל.

כפי שניתן לראות לפי החקיקה, במקרה של קצבה המשולמת מטעמים רפואיים לא רואים בה כנכס בר איזון, וקרנות הפנסיה אינן מאזנות תשלומים אלה כאשר מדובר בקצבה המשולמת בגין פרישה מוקדמת מהעבודה (לפחות עד למועד ההגעה לגיל הפרישה החוקי).

 

מבחינת הפסיקה, התמונה לא חד משמעית, לכן אני מביא להלן את דעת הרוב (הדעה הרווחת).

הדעה הרווחת הינה : “יש להבחין בין פיצוי המתקבל בגין נזקי גוף על פי חיקוק לבין כספי פיצוי המתקבלים כקצבה מחברת ביטוח בגין אבדן כושר השתכרות. הכספים הראשונים (כפיצוי בגין נזקי גוף על פי חיקוק) נכנסים לגדר סעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון והם לא בני איזון. הכספים האחרונים (כספי קצבה המתקבלים מחברת ביטוח בגין אבדן כושר השתכרות) הינם בני איזון לפחות עד לתקופת הקרע הסופי בין הצדדים. הוסבר בפסיקה כי: “…משום שקצבת המבקשת נובעת מפיצוי בגין אובדן השתכרות, הרי שהפיצוי הוא חליפו של השכר שהייתה מקבלת אלמלא האירוע שגרם לאובדן כושר השתכרותה.

לפיכך, ככל שמדובר בשכר שהתקבל עד מועד הקרע בין בני הזוג, יש לראותו כחלק מאיזון המשאבים, ואילו התשלומים שהתקבלו לאחר מועד הקרע, דינם כדין שכר שלא נכלל במסגרת איזון המשאבים. על כן, קצבת המבקשת מהווה חלף שכר ולא פיצויים בגין נזקי גוף, ובשל כך החריג שבסעיף 5(א)(2) לחוק לא חל” (בע”מ 7051/18 פלונית נ’ פלוני, ניתן ביום 22/5/19 ופורסם בנבו) זו הייתה גם פסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים (ע”מ (יר’) 821/05 ש.א נ’ ש.ג. [פורסם בנבו] (12.11.06)), לפיה גמלה תמורת אובדן הכנסה, יש לראותה כחלק מהכנסות בני הזוג המשותפות, הגם שהיא סויגה לבחינה סובייקטיבית של התנהלות הצדדים וניהול הכספים בפועל.

 

גישה אחרת ננקטה על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת בעמ”ש (נצ’) 9102-01-14 פלונית נ’ פלוני, (2014, פורסם בנבו)) שקבע כי פיצוי בגין הפסד השתכרות אינו בר איזון, אך כאמור, נראה כי פסיקת בית המשפט העליון לעיל מחייבת קביעה שונה לטובת עמדת התובעת.” (ראה התייחסות זו בתיק תמ”ש (נצרת) 18248-06-17 ס.פ. נ’ ו.פ., פורסם בנבו 19.08.19).

 

להלן אביא ציטוטים ממספר פסקי דין חשובים בפרשה, ולאחר מכן אסכם את הדברים בצורה פשוטה. 

 

בתיק עמ”ש (ב”ש) 46860-11-15 ד.כ. נ’ צ.כ (פורסם בנבו), נקבע ביחס ליציאה מוקדמת לפנסיה מחמת מצב בריאותי לקוי, כי החוק לחלוקת חסכון פנסיוני שינה את ההסדר שהיה קיים קודם לכן וקבע בסעיף 14(ב)(2), כי בכל הנוגע לפנסיה תקציבית – בן הזוג לא יהא זכאי לחלק מהפנסיה של החוסך במקרה בו יצא לפנסיה מוקדמת מטעמי מצב בריאותי. לא כך ביחס ליציאה לפנסיה מוקדמת בנסיבות אחרות, שם נקבע כי במצב של פרישה מוקדמת, שאינה נובעת מסיבות בריאותיות, נשאר על כנו המצב הקודם, לפיו בן-הזוג של החוסך זכאי לחלק מקצבת הפנסיה החל מיום הפרישה, ולא רק החל מגיל הפנסיה הקבוע בחוק.  עוד נקבע בפסק-הדין הנ”ל, כי הוראותיו המהותיות של החוק לחלוקת חסכון פנסיוני הינן הוראות מחייבות, ובית המשפט אינו יכול לסטות מהן ללא הסכמת שני בני-הזוג.  

עוד נקבע כי במקרה בו אין בן הזוג הטוען לזכויות, מסוגל להפריד/לבודד מהפנסיה הרפואית של בן הזוג האחר (החוסך) רכיבים פנסיוניים טהורים, יש לפסוק לטובת הבן הזוג מקבל הקצבה (ראה תלה”מ (אשדוד) 6199-03-18 א. י נ’ ב. צ. י, נבו 05.03.23).

 

בתיק תלה”מ (קריית גת) 37622-08-20 פלונית נ’ פלוני (נבו 19.07.22)‏‏, לא ניתנה הכרעה חד משמעית אלא נבחנו נסיבות המקרה הספציפיות :

“אדגיש כי הפסיקה, אינה רואה בכספי גמלה או כספי פיצויים כ”מקשה אחת”, אלא מתחשבת בהתנהגות הצדדים ובוחנת את כוונתם בעניין השיתוף שביקשו להחיל על כספי הגמלה או הפיצויים.   כך נקבע בת”א (מחוזי באר שבע) 258/94 שגב לאה נ’ שגב יהודה (נבו 22.12.1998):   “סביר להניח שכל עוד קיימת הרמוניה בין בני הזוג, הם משתמשים בכספים שנתקבלו מפיצויים בגין נזקי גוף לכיסוי הוצאות רפואיות ואחרות בגין הפגיעה, להשלמת ההכנסות שנפגעו עקב אובדן ההשתכרות שבגינו שולמו הפיצויים וגם לצורכי מחייה שוטפים, תוך התחשבות בצרכי העתיד ובמטרת הפיצויים, היינו: לאפשר לנפגע להשקיע את כספי הפיצויים ולהשתמש בהם לאורך הימים בהם הוא עשוי להזדקק להם עקב מגבלותיו הגופניות. כמו כן, יש להתחשב בהתנהגות הצדדים- באם הייתה כוונתם לכלול את הפיצויים בגין נזקי גוף בחזקת השיתוף או להוציאם מחזקת השיתוף”.  

הנה הכי כן, גם בעת שמדובר בכספים שחלים עליהם הוראות סע’ 5(א)(2) לחוק, נדרש ביהמ”ש לבחון מה הייתה כוונת הצדדים ולברר האם בהתנהגותם גילו הצדדים דעתם שהתכוונו בזמן אמת לשתף ביניהם את אותם נכסים. כוונת הצדדים ביחס לשיתוף בכספים אלה נלמדת בהתאם לנסיבות, לרבות ייעוד הכספים, אופן השימוש המשותף שנעשה בהם ואף תוך בחינת המקום בו הופקדו ועוד.  

לשם הדוגמא, במסגרת תמ”ש (משפחה ירושלים) 1550/09 ע. נ. נ’ א. נ (נבו 21.12.2012) נקבע כי תגמול בעד נזקי גוף ממשרד הביטחון, שמלכתחילה אינו בר איזון, יהפוך למשותף לאחר שהופקד בחשבון המשותף, שכן הדבר מלמד על כוונת שיתוף וכי כוונת הצדדים להעניק לו מעמד של הכנסה שוטפת של המשפחה ולכן נקבע כי סכום כסף שנצבר בסך 80,000 ₪ יאוזן. נקבע גם כן כי אין בהכרח צורך בחשבון משותף ודי “בקופה רעיונית משותפת” (ראו גם: רע”א 964/92 מיכל אורון נ’ ישראל אורון, מז(3) 758 (1993)).  

הפסיקה בוחנת כל מקרה לגופו ומחילה שיתוף בהתאם לנסיבות:   “כך, למשל, אם יובהר כי כאשר התקבל סכום גבוה חד-פעמי ממשרד הביטחון, ובני הזוג השתמשו בסכום זה לצורך נסיעה לחו”ל, או החלפת רכב, או קניית ריהוט לבית, יש בכך כדי להעיד על כוונת שיתוף גם ביחס לגמלה זו.” (ראו: ע”מ (מחוזי ירושלים) 821/05 ש. א. נ’ ש. ג. (נבו 12.11.2006)).”

 

בתיק תמ”ש (פתח תקוה) 32427-11-18 פלונית נ’ אלמוני (נבו 03.08.20)‏‏, נקבע:

“בבע”מ 4860/16 פלונית נ’ פלוני [פורסם בנבו] התייחס בית המשפט העליון לסוגית הפרישה המוקדמת מחמת מצב בריאותי לקוי וקבע כי: “כשלעצמי סבורני, כי המחוקק לא ביקש לשנות מן הדין המהותי גם בעניין זה. לשיטתי, וכפי שהוטעם, כוחה של ההבחנה שמבצע סעיף 14(ב)(2) בין כספים המשתלמים בפנסיה מוקדמת לכאלה המשתלמים עם יציאתו של העובד לפנסיה בגיל הפרישה, יפה רק ביחס לשאלה אם יוכל בן הזוג לשעבר של החוסך לקבל את חלקו מקצבת החוסך באמצעות הגוף המשלם בהתאם למנגנון הקבוע בחוק. אכן ביסוד סעיף 14(ב)(2) לחוק מונחת התפיסה, כי קצבת הפנסיה המשתלמת בפרישה מוקדמת בשל מצב בריאותי לקוי, כמוה כתחליף שכר עבודה לחוסך עד לגיל פרישה, אשר הוא, כשלעצמו, אינו נכס בר חלוקה (ראו הצעת החוק, בעמ’ 191-190; דו”ח ועדת שוחט, בעמ’ 40; עוד ראו פרוטוקול מס’ 192 של ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת התשע-עשרה מיום 17.2.14, בעמ’ 2). ואולם, אין בתפיסה זו כדי לשנות מן הדין המהותי, שכפי שיפורט מכיר עקרונית, בשים לב לנסיבות, בקצבת הפנסיה המוקדמת כנכס בר איזון. לדידי, כל שביקש המחוקק לקבוע בסעיף 14(ב)(2), הוא שככל שנרשם פסק הדין אצל הגוף המשלם, אין האחרון רשאי להעביר לבן הזוג לשעבר של החוסך בהסדר הפנסיה התקציבית, את חלקו בכספי הפנסיה במקרה של פרישה מוקדמת בשל מצב בריאותי לקוי, אף אם נקבעה זכאותו לכך בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני. תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בלשונו של סעיף 14(א) הקבוע, כי “…ניתן פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני…, ונרשמה הערה לפי סעיף 4, יחולו, כל עוד בן הזוג לשעבר בחיים, ההוראות כמפורט להלן” (ההדגשה הוספה – א”ר). דהיינו, תחולת ההוראה מותנית בראש וראשונה ברישום ההערה ביחס לפסק הדין בגוף המשלם, ואין בה, כשלעצמה, כדי לשנות את הדין המהותי ביחס לאיזון הזכויות במקרה של פרישה מוקדמת מחמת מצב בריאותי. בהתאם, אין משמעות ההוראה, אף כאשר נרשם פסק הדין בגוף המשלם, כי בן הזוג לשעבר מנוע ממימוש פסק הדין באמצעים אחרים שהדין מעמיד לרשותו, דוגמת מנגנוני ההוצאה לפועל.” …… “אכן, כל מקרה ייבחן לגופו בהתאם לנסיבותיו. ואולם, החשוב לענייננו הוא שהחוק אינו גורע משיקול דעתו של בית המשפט לחלק את החיסכון הפנסיוני בהתאם לאופן שימצא לנכון, גם במקרה שבו מדובר בפרישה מוקדמת של החוסך בשל מצב בריאותי לקוי”.   “סיכום עד כאן: אין בהוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני כדי לשנות מן האופן שבו איזנו עד כה בתי המשפט את הזכויות הפנסיוניות של בני זוג שנפרדו, והוא אינו מצמצם את שיקול דעתם הנרחב ביחס לקביעת הסדר איזון משאבים ומימוש השיתוף הזוגי (השוו בע”מ 1681/04 פלונית נ’ פלוני, נט(4) 614, 619, בפסקה ט’ לחוות דעתי (2005); בג”ץ 2642/08 פלונית נ’ בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, [פורסם בנבו] פסקה 12 לפסק דינה של השופטת (כתארה אז) נאור (2008)[פורסם בנבו] ). ככל שנוסחת האיזון שייקבע בית המשפט לא תעלה בקנה אחד עם הוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני, לא תוכל חלוקת הזכויות להתבצע על פי הוראות החוק, אולם פסק הדין יוכל לבוא על יישומו במישור יחסי בני הזוג בתחום האזרחי ה”רגיל”.   (ההדגשות אינן במקור, א.נ.)  

ביהמ”ש העליון קבע מפורשות, כי אין בחקיקת החוק לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג כדי לשנות מן הדין המהותי הקיים המכיר עקרונית, בשים לב לנסיבות, בקצבת הפנסיה המוקדמת כנכס בר איזון. כפועל יוצא מכך – לא ניתן לקבוע באופן גורף כי בן זוג לא יהיה זכאי לחלקו בפנסיה החודשית של החוסך במקרה של פרישה מוקדמת עקב מצב בריאותי לקוי, כפי טענת הנתבע. על ביהמ”ש ליתן דעתו לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה, על מנת להגיע לתוצאה הוגנת וצודקת.”  

 

בתיק תמ”ש (פתח תקוה) 45678-03-13 פלונית נ’ פלוני (נבו 21.11.19)‏‏:

“נקודת המוצא ביחס לכספים המתקבלים כפיצויים בגין נזקי גוף היא כי אלה אינם נכללים במסת נכסי האיזון ואינם בני איזון. הרציונל העומד מאחורי הכלל האמור הוא כי מדובר בכספים הניתנים לנפגע על מנת להחזירו, עד כמה שניתן, למצב שבו היה לפני קרות הפגיעה ולפצותו על השינוי לרעה שחל בחייו בגין נכותו, להקל על חייו ולשקמו. נוסף על כך הוסבר שהתשלום המתקבל איננו מגיע בשל מאמץ משותף של בני הזוג אלא כתוצאה מפגיעה בגופו של אחד מהם.

בפסיקת בתי המשפט נמצאו מספר חריגים לכלל האמור בנוגע לכספים שנתקבלו במהלך החיים המשותפים, קרי עד למועד הקרע (ר’ לעניין זה ע”מ (מחוזי ירושלים) 821/05 ש’ א’ נ’ ש’ ג’ [פורסם בנבו] (12.11.06) וכן תמ”ש (משפחה חיפה) 22632-08-10 ה’ כ’ נ’ ר’ כ’ [פורסם בנבו] (14.4.15)) אולם אינני רואה מקום להתעכב על כך לאור העובדה כי הצדדים כלל לא טענו לגבי כך.

אף על פי כן אני סבורה כי יש להתייחס אחרת אל כספי החיסכון דהיינו הגמולים ששולמו על ידי חברת הביטוח עבור הנתבע במהלך התקופה הקובעת (עד למועד הקרע) ויבשילו בפנסיה העתידית ולקבוע כי לתובעת חלק בזכויות אלה ואסביר.

רק לאחרונה דן בית המשפט המחוזי בתל אביב בשאלת פרשנותו של סעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון (ר’ עמ”ש (מחוזי ת”א) 35475-03-17 [לא פורסם] [פורסם בנבו] ).  

בנסיבות מקרה זה, רכשו הצדדים עבור האישה במהלך הנישואין פוליסת ביטוח בגין אובדן כושר עבודה. בשלב כלשהו החמיר מצבה הרפואי של האישה והופעלה פוליסת הביטוח שבגינה זכאית האישה לקצבה חודשית בשל אובדן כושר עבודה. לאור מצבה הפסיקה האישה לשלם את הפוליסה החודשית, חברת הביטוח נשאה בתשלומים במקומה והכספים הועברו לחיסכון.

בפסק הדין של בית המשפט המחוזי נקבע כי יש להבחין בין פיצוי המתקבל בגין נזקי גוף על פי חיקוק (למשל מכוח פקודת הנזיקין או לפי הפלת”ד) וככזה נכנס לגדר סעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון ואיננו בר איזון לבין פיצוי המתקבל כקצבה מחברת ביטוח בגין אובדן כושר השתכרות וככזה הכספים הם ברי איזון עד לפחות לתקופת הקרע הסופי בין הצדדים.

עוד נקבע כי מאחר שקצבת האישה נובעת מפיצוי בגין אובדן השתכרות הרי שהפיצוי הוא חליפו של השכר שהייתה מקבלת אלמלא האירוע שגרם לאובדן השתכרותה. לפיכך השכר שהתקבל כפיצוי בגין אובדן כושר עבודה עד מועד הקרע הוא בר איזון בין הצדדים ואילו התשלומים שהתקבלו לאחר מועד הקרע, דינם כדין שכר שלא נכלל במסגרת איזון המשאבים.

אשר לכספי החיסכון, כספים שנצברו מכך שהאשה הפסיקה לשלם את תשלומי הפנסיה (עם קרות האירוע הביטוחי), חברת הביטוח שילמה תשלומים אלה במקומה והכספים הועברו לחיסכון, לא הכריע בית המשפט המחוזי מאחר שלא היה ברור מהותם. צוין כי ייתכן שהם מהווים חלף פנסיה או נובעים מזיקה ביטוחית. אם אכן יתברר כי מדובר במעין פנסיה, הרי שיהיה זכאי האיש לחלקו היחסי לרבות לאור סעיף 5(ג) לחוק יחסי ממון וכאשר זכות זו אינה מותנית בהוכחת כוונת שיתוף (זאת בניגוד לפסיקה הקודמת של בתי המשפט שראו בכך תנאי). לצורך בחינת מהותם של אותם כספי חיסכון, בית המשפט המחוזי הורה לבית המשפט לענייני משפחה לעמוד על סיווגם ובהתאם לכך תקבע זכאותו של הבעל.

בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי האשה נדחתה על ידי בית המשפט העליון (ר’ בע”מ 7051/18 פלונית נ’ פלוני [פורסם בנבו] (22.5.19)).

בכך בית המשפט העליון הותיר על כנה את הקביעה של בית המשפט המחוזי שלפיה כספי קצבה המתקבלים מחברת ביטוח (מכוח חוזה ולא מכוח חיקוק) בגין אובדן כושר השתכרות עד למועד הקרע הם ברי איזון.”

 

בתיק תמ”ש (פתח תקוה) 45678-03-13 פלונית נ’ פלוני (נבו 21.11.19)‏‏, נקבע :

“תימוכין לכך אני מוצאת בגישתו של כבוד השופט סילמן בתמ”ש (משפחה קריות) 16600-02 ק’ צ’ נ’ ק’ י’ [פורסם בנבו] (1.2.11) (להלן: “תמ”ש 16600-02”): “הנה כי כן המחוקק הראשי ראה להגדיר הפנסיה המוקדמת כקצבה ולא כשכר- קצבה זו משולמת עקב תנאים סוציאליים (מכוח חיקוק או הסכם עבודה), כשהזכות במסגרתה משולמת הקצבה הנה זכות שנצמחה ונצברה לעובד מהלך עבודתו. העובד אינו נדרש ליתן תפוקת עבודה כנגד גמלה זו, ומשכך, לטעמי לא ניתן לראות בה תחליף שכר.””

תמ”ש (נצרת) 18248-06-17 ס.פ נ’ ו.פ (נבו 19.08.19)‏‏

“נקודת המוצא ביחס לכספים המתקבלים כפיצויים בגין נזקי גוף היא, כי אלה אינם נכללים במסת נכסי האיזון ואינם בני איזון. הרציונל העומד מאחורי הכלל האמור הוא כי מדובר בכספים הניתנים לנפגע על מנת להחזירו, עד כמה שניתן, למצב בו היה לפני קרות הפגיעה ולפצותו על השינוי לרעה שחל בחייו בגין נכותו, להקל על חייו ולשקמו. לפיכך, ביקש המחוקק להוציא כספים אלה מהנכסים שהינם בני האיזון על-מנת שיישארו בידי הנכה וישמשו לשם החזרת מצבו ככל שניתן למצבו הקודם (ר’ דברי כב’ השופטת המנוחה ט’ סיון בסעיף 7 לפסק דינה בתמ”ש (ת”א) 10279-10-10 ל.ד. נ’ ל.ד [פורסם בנבו] (ניתן ביום 17.10.2013) וכן דברי כב’ השופטת גאולה לוין בתמ”ש (ב”ש) 24017-01-11, ל.א. נ’ י.א., (פורסם בנבו) ניתן ביום 7/4/2009)). לא הוכח בפניי כי כספי הפיצויים הוטמעו בחשבון משותף כדי לשמש מקור משותף למחיית המשפחה. הייתה הפרדה רכושית ביחס לכספים אלו ואין לי כל ספק כי אין כל שיתוף בכספים אלה בין הצדדים והם אמורים לשמש את הנתבע ואותו בלבד בעקבות פגיעתו הקשה בתאונת עבודה.”

 

סיכומו של דבר :

[א] דעת רוב הפסיקה (כולל בימ”ש עליון) הינה שלא ניתן לראות בקצבה כגון אובדן כושר עבודה כמקשה אחת, אלא יש לבחון את רכיביה ותכליתה.

[ב] כאשר הפיצוי ניתן כמקשה אחת, הנטל להוכיח רכיב חסכוני בר איזון בנפרד מרכיב רפואי שיקומי מוטל על הטוען (בן הזוג האחר הדורש חלק בקצבה).

[ג] ככלל רכיבי הקצבה הרפואיים אינם ברי איזון (נכללים בסייג לשיתוף לפי סעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973).

[ד] לעומתם הרכיבים של אובדן כושר העבודה הם ברי איזון עד למועד הקרע בלבד (זאת מפני שרואים בהם כחלף שכר, ומתנהגים עמם בהתאם).

[ה] לעומת אלה, אם מסווגת הקצבה כפנסיה מוקדמת, היא ברת איזון במלואה (איננה תחליף שכר).

[ו] נסיבותיו הייחודיות של המקרה עלולות להקים שיתוף בקצבה, כולל רפואית, אם יש ראיות כי בן הזוג המקבל פעל לשיתוף האחר (כגון הפקדתה לחשבון משותף).

 

כרגיל במידה שיש שאלות או אי בהירויות ביחס לכתוב, אשמח להשיב על שאלות בטלפון 050-9190171, או בתיבת הדוא”ל של המשרד yuvlaw@gmail.com.